לדלג לתוכן

HTTPS

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף HTTP Secure)
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
HTTPS
שם קצר HTTPS עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג פרוטוקול רשת מחשבים, URI scheme עריכת הנתון בוויקינתונים
שכבה שכבת היישום של מודל ה-OSI עריכת הנתון בוויקינתונים
פורט 443 (TCP), 443 (UDP), 443 (SCTP) עריכת הנתון בוויקינתונים
מחזור חיים 1994–הווה (כ־32 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקור RFC 2818: HTTP Over TLS עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
כתובת HTTPS בשירות הדואר האלקטרוני "Gmail"

HTTPS (ראשי תיבות באנגלית של: Hypertext Transfer Protocol Secure) הוא פרוטוקול תקשורת לאבטחת מידע ברשתות מחשבים הנפוץ במיוחד באינטרנט. באופן רשמי, הוא אינו פרוטוקול תקשורת כשלעצמו, אלא שימוש בפרוטוקול HTTP על שכבת TLS ובכך מקנה יכולות אבטחה של ההצפנה לתקשורת HTTP רגילה. השימוש ב-HTTP מעל TLS הוגדר ב-RFC 2818 משנת 2000: כתובות ה-URL של אתרים כאלה מתחילות ב-https במקום http, ופורט ברירת המחדל הוא 443.[1][2]

בשימושו הנפוץ באינטרנט מקנה אימות של זהות האתר, ויוצר חיבור בין שרת אינטרנט ללקוח שיוצר עמו קשר כנגד התקפת אדם באמצע. בנוסף, השימוש מאפשר הצפנה דו-כיוונית של תעבורת המידע בין הלקוח לשרת, אשר מגינה מפני האזנת סתר או שינוי של תוכן המידע העובר בין הצדדים. כפועל יוצא, הפרוטוקול מבטיח כי גולש האינטרנט הניגש לאתר כלשהו, אכן יתקשר עם אותו האתר שהתכוון להתקשר עמו.

באופן היסטורי, HTTPS שימש בעיקר לפעולות העברת כספים ב-World Wide Web, דואר אלקטרוני והעברת מידע רגיש במערכות מידע של תאגידים. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 ובתחילת העשור השני של המאה ה-21, השימוש ב-HTTPS נעשה רחב יותר וניתן היה לראות אימות נתונים בסוגים שונים של אתרים, אשר הקנו אבטחה לחשבונות משתמש, לתקשורת בין משתמשים, זהות המשתמש ומידע המאוחסן על ידו בשרתים.

השימוש ב-HTTPS חשוב במיוחד ברשתות לא מוצפנות, Wi-Fi למשל, בהן כל משתמש באותה הרשת מסוגל לבצע "רחרוח" אחר תעבורת המידע הנשלחת ברשת ולגלות מידע רגיש. יתרה מזאת, גם רשתות שהשימוש בהן מוגבל יכולות לעשות שימוש במידע העובר דרכן ואף משנות אותו, לעיתים לצורכי פרסום ולעיתים גם באופן זדוני.

בחודש אוגוסט 2014 קבעו בגוגל את השימוש ב-HTTPS כ"גורם דירוג" (Ranking Factor) המשפיע בפועל על דירוג האתר בהצגת תוצאות החיפוש במנוע החיפוש גוגל. בשלב הראשון היה זה גורם בעל משקל קל, שהשפיע על פחות מאחוז אחד מהחיפושים.[3][4][5]

בדצמבר 2015 נפתחה לציבור Let's Encrypt, רשות אישורים של הארגון ללא כוונת רווח Internet Security Research Group, שמנפיקה תעודות TLS בחינם ובאופן אוטומטי, במטרה להפוך את HTTPS לברירת המחדל ברשת.[6][7][8] ביולי 2018, עם גרסה 68 של גוגל כרום, החל הדפדפן לסמן כל אתר שנטען ב-HTTP בתווית "לא מאובטח".[9][10][11]

HTTPS אינו פרוטוקול תקשורת בפני עצמו, אלא יישום של פרוטוקול HTTP. הוא זהה לו מבחינת המבנה, אך מורה לדפדפן להוסיף שכבת הצפנה כדי להגן על תעבורת המידע. היישום של מודל TLS על פני HTTP מתאים במיוחד מפני שניתן לאבטח את המידע אפילו אם רק זהותו של צד אחד בתקשורת מאומתת. בתקשורת HTTP על גבי האינטרנט, זהותו של השרת (אתר) לרוב מאומתת על ידי השוואה בין תעודת המפתח הציבורי של האתר לזה השמור בדפדפן.

הרעיון הבסיסי ב-HTTPS הוא ליצור ערוץ מאובטח על גבי רשת פרוצה. ערוץ זה מאפשר הגנה סבירה מפני האזנת סתר והתקפת אדם באמצע. זאת, בהסתמך על רמה סבירה של חליפת ההצפנה והיכולת לסמוך על תעודה מאומתת ואמינה.

בדפדפני האינטרנט שמור מראש (בעת ההתקנה) מידע אשר מאפשר להם לאמת את התעודה הנשלחת מהאתר. גורמים בעלי סמכות לנפק תעודה חייבים לקבל את אמונו של הדפדפן, בין אם מראש או בעקבות הוספה של התעודה לרשימה על ידי המשתמש. מסיבה זו ניתן לסמוך על חיבור HTTPS אם ורק אם מתקיימים התנאים הבאים:

  • המשתמש בוטח שהדפדפן מיישם נכונה את פרוטוקול ה-HTTPS והתעודות שהותקנו בו מראש אמינים.
  • המשתמש בוטח בגורמים המנפקים תעודות כי ינפקו אותן רק לאתרים לגיטימיים.
  • האתר מנפק תעודה מאושרת על ידי סמכות.
  • התעודה תואמת את האתר שהמשתמש ניגש אליו (כלומר, כאשר הדפדפן מבקר ב"https://example.com", התעודה תתאים ל"example.com" ולא לדומיין אחר.)
  • התעודה בתוקף.
  • תוצאת ה-hash של התעודה מתאימה לשדה ה-hash בתעודה. סעיף זה נעשה כדי לוודא את אמינות התעודה המכילה בין היתר גם מפתח ציבורי להמשך ההתקשרות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא HTTPS בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]