אהרן חיות
 | |
| לידה |
19 במרץ 1878 ז'יימליס, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
6 בנובמבר 1971 (בגיל 93) |
| מקום מגורים |
רחביה |
| השכלה |
ישיבת עץ חיים |
  | |
אהרון חיות (19 במרץ 1878 – 6 בנובמבר 1971) היה תעשיין ואיש ציבור בירושלים, מחלוצי תעשיית הקמח בארץ ישראל, מייסד וראש בית הכנסת הנשיא בשכונת רחביה בירושלים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בעיירה זיימל שבליטא. אביו מתתיהו היה סוחר יערות עשיר ועסקן ציבור, והוא שיזם את מינוי הרב אברהם יצחק הכהן קוק לרב העיירה,[1] ולאחר פטירת רעייתו של הרב קוק, התבקש על ידי אביה וחותנו של הרב קוק, האדר"ת, לבוא בדברים עם הרב קוק ולהציע לו לשאת את אחותה, כפי שאכן קרה.[2] אהרון חיות היה גם הוא קשור לרב קוק, והוא מספר כי היה בן שבע כשהרב קוק התמנה, ובכל זאת ידע לחזור על התחלת דרשתו הראשונה של הרב קוק בזיימל כעבור עשרות שנים, כשפגש את הרב קוק בארץ.[3] ועוד סיפר שבהיותו בזיימל התכתב עם הרב קוק ותיאר זאת כ"חויה נפשית עמוקה מאוד".[4]
בשנת 1890 עלה אהרון חיות עם סבתו לארץ ישראל, בעידודו של הרב קוק שהשפיע על אמו להסכים לכך.[5] למד בישיבת עץ חיים בירושלים, ונראה שהתכתבות נוספת שלו עם הרב קוק היא מתקופה זו.[6] בשנת 1897 נשא לאשה את רחל, בת הסוחר והעסקן בצלאל לאפין. בשנת 1898 היה מהקבוצה המצומצמת שקיבלה את פניו של הרצל בתחנת הרכבת בירושלים, וכשראה להפתעתו שהרצל סובל מחום גבוה דאג לרפואתו, ובהמשך אף דאג לאירוחו בירושלים, לאחר שחדר ששוריין מראש לשם כך במלון נתפס. ובהמשך ביקר את הרצל בשהותו בירושלים והתבקש על ידי הרצל להביא לפניו סבלים יהודים חסונים, שעוררו את התפעלותו של הרצל.[7]
בשנת 1899 יסד עם שבעה שותפים חברה לייבוא נפט, הראשונה בארץ ישראל, ושימש מנהלה.
בשנת 1900 התמנה על ידי הרב שמואל סלנט, רבה של ירושלים, לנאמן על קבלת בתרומות המגיעות מיהודי הגולה באמצעות הסוכנות הרוסית (שהייתה אז ביפו) על שם הרב סלנט, לטובת מוסדות התורה וחסד בירושלים. כמו כן היה יועצו של הרב סלנט בעניינים ציבוריים. בשנת 1909 היה ממייסדי בית ספר תחכמוני בירושלים.
לפני מלחמת העולם הראשונה יסד חברה ליבוא ומסחר בקמח. בשנת 1936 יסד בתל אביב טחנת קמח מודרנית. בעקבותיו, טחנות גדולות אחרות התקינו מכונות חדישות ומודרניות, ועל ידי כך עלתה הרמה המקצועית של טחנות הקמח בארץ ישראל. בתחילת מלחמת העולם השנייה יסד את ארגון היבואנים והסיטונאים בירושלים.
בנו מתתיהו היה בין אסירי עכו שנאסרו יחד עם ז'בוטינסקי בהגנת ירושלים בשנת 1921.
חיות בנה את ביתו בשכונת רחביה והיה חבר ועד השכונה. בשנת 1923 יזם את בניית בית הכנסת המרכזי של השכונה, לימים בית הכנסת "הנשיא". שימש יושב ראש הוועד של בית כנסת זה, וכן יושב ראש התאחדות בתי הכנסת בירושלים. כמו כן עסק בפעילות ציבורית ענפה. היה יושב ראש הוועד למען מלמדי תלמוד תורה עץ חיים, יושב ראש "ועד משען לתלמודי תורה בארץ" ויושב ראש הוועד לשיכון הרבנים פליטי רוסיה שהוקם ליד שכונת רוממה.
בשנת 1954 פרסם את ספרו "שישים ושלש שנה בירושלים". כמו כן פרסם מאמרים וכתבות בעיתונות בענייני המסחר בארץ ישראל.
לאחר מותו תרם את ביתו בשכונת רחביה למוסד תורני.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אהרון חיות, שישים ושלש שנה בירושלים, באוצר החכמה
- דוד תדהר (עורך), "אהרן חיות", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 317
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ אהרון חיות, שישים ושלוש שנה בירושלים, עמ' 10: "הוא [=אביו] אשר יזם ובצע את מינויו של אברךהפלא מגריווה בתור רבה של זימל, ואותו אברך פלא נתפרסם אחר כך בשמו הטוב בכל תפוצות ישראל הגאון הצדיק רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל רבה של יפו והמושבות, ואחרי זה הרב הראשי לארץ ישראל ואב"ד עה"ק ירושלים ת"ו. עינו של אבא ז"ל לא הטעתו, שרוב ברכה צפון בחובו של אברך זה, ועתיד הוא להיות כוכב מאיר ומזהיר בשמי ישראל ואורייתא".
- ↑ שמחה רז, מלאכים כבני אדם, עמ' 67.
- ↑ שישים ושלש שנה בירושלים, עמ' 30; מובא בשמו גם אצל חיים ליפשיץ, שבחי הראי"ה, עמ' 85.
- ↑ חיות.
- ↑ חיות, עמ' 14.
- ↑ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בענין נסכא דר' אבא, זכור זאת ליעקב, תשלא, עמ' סה-סו
- ↑ חיות, שישים ושלש שנה בירושלים, עמ' 64 ואילך.
