הוחזק כפרן

הוחזק כפרן הוא מושג תלמודי בתחומי משפט עברי, המציין חוסר נאמנות של בעל דין מסוים בבית הדין, בעקבות ההיסטוריה של מעשיו או טענותיו הקודמים. בדרך כלל הביטוי עוסק בממון מסוים, כאשר הציטוט אומר "הוחזק כפרן לאותו ממון", אך ישנם צירופים והקשרים נוספים של הביטוי, כמו "הוחזק כפרן לאותה השבועה", או אפילו שומר פיקדון שהוחזק כפרן, ולכן בעל הפיקדון ירצה להציל ממנו כמה שאפשר.

הוחזק כפרן לאותו ממון

מקור הדין בתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף י"ז, עמוד א':

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: 'מנה לי בידך', והלה אומר: 'אין לך בידי כלום', והעדים מעידים אותו שיש לו, וחזר ואמר: 'פרעתי' - הוחזק כפרן לאותו ממון

מדובר באדם שנתבע לדין על חוב כלשהו והכחיש את קיומו של החוב. לאחר מכן באו עדים וסתרו את דבריו, ובעקבות כך הוא שינה את גרסתו לטענה שהוא באמת היה חייב בעבר אך כבר שילם. לפי הדין של "הוחזק כפרן" אותו אדם אינו נאמן בטענה זו.

הרמב"ם מחדד שמדובר במקרה שבו נתפס בשקרו באופן ודאי, שטען שלא הייתה הלוואה, ולא שטען רק שאינו חייב:

הרי שטען עליו שהלוהו מנה והשיב זה ואמר לו לא היו דברים מעולם, ואחר כך הביא הטוען עדים שהלוהו בפניהם וחזר הנטען ואמר כן היה ולויתי ופרעתי - אין מקבלין ממנו אלא הוחזק כפרן ומשלם; אבל אם השיב איני חייב או אין לך בידי כלום או שקר אתה טוען וכן כל כיוצא בזה, והלך התובע והביא עדים שהלוהו בפניהם ואמר (הנתבע) כן היה אבל חזרתי לו פקדונו או פרעתיו חובו - לא הוחזק כפרן ונשבע היסת ונפטר.

— משנה תורה לרמב"ם, הלכות טוען ונטען, פרק ו', הלכה א'

סייגים נוספים:

• רק על טענתו שפרע אינו נאמן, אבל אם מביא עדים או ראיה לדבריו, טענתו מתקבלת}.
• כל הפגם בנאמנותו הוא רק "לאותו ממון", אבל בדינים אחרים שיש לו אינו נתפס כשקרן, אלא ככל בעל דין. האחרונים הסבירו סייג זה באמצעות כח הטענה, שכאשר השתמש בכוח טענתו כדי לטעון דבר שקר, איבד את כח טענתו, ולכן שוב לא נאמן לומר שפרע.

לפי הרמב"ם, הסיטואציה היחידה שבה נזדקק לעדות העדים שחתומים על השטר, ובעדותם נוציא ממון, היא במקרה שטוען "לא היו דברים מעולם" שאז מוחזק כפרן רק באמצעות עדים אלו. בכל מקרה אחר אין רלוונטיות לעדי השטר, משום שייתכן והחוב כבר נפרע והעדות על ההלוואה עצמה אינה מועילה.

קישורים חיצוניים

הערך "החזק כפרן", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה