מסעי הצלב
מסעי הצלב היו סדרת מלחמות דת ומערכות צבאיות שיוזמו, אורגנו ונתמכו על ידי הכנסייה הקתולית והאפיפיורות באירופה המערבית בין המאה ה-11 למאה ה-13 (ובמובן הרחב עד המאה ה-15). מטרתן המקורית הייתה לשחרר את ירושלים ואת המקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל מידי השלטון המוסלמי, ולהבטיח את אחיזתם של מאמינים נוצרים באזורים אלה.[1]
תנועת מסעי הצלב החלה בנובמבר 1095, בעקבות נאום שנשא האפיפיור אורבנוס השני בוועידת קלרמון שבצרפת. האפיפיור קרא למאמינים הנוצרים לצאת למסע חמוש למזרח כדי להושיע את הנוצרים המקומיים ולגאול את הקבר הקדוש, והבטיח לכל המשתתפים "מחילת עוונות" – כפרה דתית מלאה על חטאיהם.[2] המשתתפים במסעות אלו נהגו לתפור סמל של צלב על גבי בגדיהם כאות לנדר הדתי שנטלו על עצמם, ומכאן נגזר כינויים: צלבנים. היקף המפעל דרש הקמת מנגנונים כלכליים וארגוניים מורכבים, בהם מיסוי כנסייתי מיוחד והקמת מסדרים צבאיים-דתיים.[3]
הצלחת מסע הצלב הראשון הובילה להקמת ארבע ישויות מדיניות נוצריות בלבנט – הידועות כ"מדינות צלבניות": ממלכת ירושלים, רוזנות אדסה, נסיכות אנטיוכיה ורוזנות טריפולי.[4] הגנתן של מדינות אלו הצריכה שיגור חילות משלוח נוספים מאירופה. נפילת אדסה ב-1144 הובילה ליציאת מסע הצלב השני, שנכשל. בעקבות זאת נחלשה האחיזה הנוצרית, ואיחוד מצרים וסוריה תחת הנהגתו של סלאח א-דין הוביל לתבוסת הצלבנים בקרב קרני חיטין (1187) ולנפילת ירושלים. מסע הצלב השלישי הצליח להציל את מדינות החוף, אך ירושלים נותרה בידי המוסלמים.[5]
במהלך המאה ה-13 עבר המפעל הצלבני תמורות מפליגות. מסע הצלב הרביעי הוטה מיעדו המקורי במצרים והסתיים בכיבוש ובביזה של קונסטנטינופול הנוצרית-אורתודוקסית (1204) ובכינון האימפריה הלטינית. במקביל, העניקה הכנסייה הקתולית הכשר דתי ומחילת עוונות גם למערכות צבאיות בזירות אחרות. אלו כללו מלחמות נגד עובדי אלילים (מסעות הצלב הצפוניים באזור הים הבלטי), מערכות לכיבוש מחדש של שטחים בספרד (הרקונקיסטה), ומלחמות פנימיות באירופה נגד קבוצות שנחשבו לכופרות (כגון מסע הצלב האלביגנזי).[6] האחיזה הצלבנית במזרח התיכון הגיעה לסיומה המוחלט עם איחוד האזור בידי הממלוכים ונפילת עכו, המעוז הצלבני האחרון בארץ ישראל, בשנת 1291.
טרמינולוגיה והתפתחות המושג
[עריכת קוד מקור | עריכה]הביטוי "מסע צלב" לא היה קיים בלשון הדיבור או בכתבי הכנסייה בזמן שהתרחשו המסעות הראשונים.[7] בני התקופה במאות ה-11 וה-12 תפסו את היציאה למזרח כסוג של עלייה לרגל חמושה, והשתמשו במילים בלטינית המצביעות על מסע או תנועה מרחבית – כגון iter ("מסע"), expeditio ("חיל משלוח") או passagium ("מעבר").[8]
באמצע המאה ה-13, כאשר תופעת מסעי הצלב התפשטה לזירות לחימה שונות, החלו משפטני הכנסייה ליצור הבחנה מושגית בין הסוגים השונים של המערכות. הם הבחינו בין "הצלב שמעבר לים" (crux transmarina) – כינוי למסעות הצבאיים שהופנו לארץ הקודש ולמזרח התיכון – לבין "הצלב בצד זה של הים" (crux cismarina), שהתייחס למלחמות הדתיות שנוהלו בתוככי אירופה.[9]
המילה בלטינית שתיארה את הלוחמים הייתה crucesignati (שפירושה: "אלו שסומנו בצלב"). בלשונות העם האירופיות התפתח המונח בהדרגה מתוך הריטואל של "נטילת הצלב": בספרדית הופיעה המילה crozada בתחילת המאה ה-13, ומ ממנה התגלגלה לצרפתית עתיקה (croisade) ולאנגלית. המונח המודרני "מסע צלב" התקבע בשפות האירופיות רק במהלך המאה ה-18, וממנה נכנס גם לשימוש בהיסטוריוגרפיה המודרנית.
מסעות הצלב לכיבוש ארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מסעי הצלב העיקריים לארץ ישראל
- מסע הצלב הראשון התארגן ב-1096 לאחר שכבשו הסלג'וקים את כנסיית הקבר והקבר הקדוש שבתוכה. מסע זה הסתיים בהצלחה וירושלים נכבשה בידי כוחות הצלבנים.
- מסע הצלב השלישי בפיקודם של ריצ'רד לב הארי ופרידריך ברברוסה אורגן בשנת 1190 אחרי שסלאח א-דין כבש את ירושלים והסתיים בהצלחה חלקית.
- את מסע הצלב השישי יזם פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנת 1228, במטרה לכבוש חזרה את ירושלים. בסופו חזרה ירושלים לידי הצלבנים ל-16 שנים תחת פיקוח נוצרי אירופאי.
ההשפעה על אירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסעי הצלב היו בעלי השפעה עצומה על האירופים בימי הביניים. לעיתים הייתה אירופה מאוחדת תחת שליטתה של אפיפיוריות חזקה, אך במאה ה-14 נסדק הרעיון של "ארצות הנצרות" והתפתחו מוסדות נפרדים שהובילו ליצירת ממלכות עצמאיות יותר בצרפת, אנגליה, בורגונדי, פורטוגל, אראגון וקסטיליה.
ההיסטוריוגרפיה המודרנית דוחה את הסכמת המאה ה-19 לפיה מערביים למדו את יסודות האדריכלות הצבאית במזרח התיכון, מכיוון שאירופה כבר חוותה התפתחות מהירה של טכנולוגיית ההגנה לפני מסע הצלב הראשון. למגע ישיר עם הביצורים הערביים שנבנו במקור על ידי הביזנטים אכן הייתה השפעה על ההתפתחות במזרח, אך היעדר ראיות תיעודיות אומר שעדיין קשה להבחין בין חשיבותה של תרבות עיצוב זו לבין מגבלות המצב. זה האחרון הביא לשילוב אלמנטים עיצוביים מזרחיים כמו גופי מים גדולים, והדרה של אלמנטים מערביים כמו חפירים.
בעקבות מסעות הצלב קמו מספר מסדרים צבאיים של אבירים-נזירים, ששמו לעצמם מטרה להגן על הצלבנים בארץ הקודש ועל העולים לרגל למקומות הקדושים. אבירי המסדרים היו לוחמים אמיצים וממושמעים, ובארגונם דמו לצבא מודרני. ברם, אחרי כישלונם של מסעי הצלב ונפילת הממלכות הצלבניות במזרח התיכון התרחקו חלק מהמסדרים, דוגמת מסדר אבירי היכל שלמה (הטמפלרים), מהעיסוק הצבאי והתמקדו יותר במסחר ובבנקאות מאשר במלחמה והצליחו לצבור ממון רב (דבר שהקנה להם אויבים רבים בקרב הכנסייה והממלכות של אירופה). מסדרים מפורסמים נוספים היו מסדר האבירים הטבטוני, ההוספיטלרים, אבירי מלטה ועוד.
מסעות צלב שלא כוונו לארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מסע הצלב השני – הוכרז ב-1145, נועד לשחרור רוזנות אדסה.
- מסע הצלב הרביעי – תוכנן ב-1202 על מנת לכבוש את ירושלים במעבר דרך מצרים, הגיע לקונסטנטינופול ב-1204, וכבש אותה.
- מסע הצלב החמישי – הוכרז בוועידה הלטראנית הרביעית, עיקר מרצו הופנה למצרים אולם נעשו כמה פעולות צבאיות בארץ ישראל.
מסעות צלב בים הבלטי ובמזרח אירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מסעי הצלב הצפוניים
מסעות הצלב בים הבלטי ובמזרח אירופה היו מאמצים (במיוחד על ידי הגרמנים) להכניע ולנצר את העמים בארצות אלו. מסעות צלב אלו החלו במאה ה-12, במקביל למסע הצלב השני, והמשיכו לסירוגין עד המאה ה-16.
מסע הצלב האלביגנזי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מסע הצלב האלביגנזי
מסע צלב זה יצא לדרך בשנת 1209 על מנת להשמיד את הכופרים בדרום צרפת. היה זה חלק ממאמץ בן עשורים אחדים, שהתייחס פחות לנצרות ויותר לניסיון השליטים בצפון צרפת להרחיב שליטתם אל הדרום. בסופו של דבר הושמדו הן הכופרים והן המדינות העצמאיות בדרום צרפת.
הדימוי של מסעות הצלב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדמיון העממי של המזרח והמערב התגבש הדימוי של מסעי הצלב כסדרה של תמונות סמליות קפואות. לאמיתו של דבר קשה לעמוד עתה על המוטיבציה של האנשים בתקופת מסעי הצלב, ולעיתים על הרלוונטיות שיש למוטיבציה זו באשר למהלך האירועים. למרות זאת, ההיסטוריה הפופולרית ברורה למדי ונותנת דימויים מרשימים הנוטים להיות קשורים אף למאורעות בני ימינו.
במערב אירופה נראו מסעי הצלב בדמיון העממי כהרפתקאות הרואיות, אף על פי שעיקר ההתלהבות העממית נוצלה במהלך מסע הצלב הראשון. גיבורו גוטפריד מבויון נחשב מאוחר יותר לאחד מתשעת המכובדים, תשע דמויות שסימלו את אידיאל האבירות של התקופה. דימויו של היריב ה"סרצני" גובש בדמותו של צלאח א-דין, יריבו ריצ'רד הראשון מאנגליה הוא סמל לעולם דובר האנגלית, אב טיפוס של המלך הצלבני, כאשר פרידריך ברברוסה ממלא את אותה נישה סמלית בתרבות גרמניה. עד זמננו הצלבנים ומנהיגיהם עוברים רומנטיזציה בתרבות הפופולרית, החל מתקופת מסעי הצלב עצמה, דרך התקופה הרומנטית וספריו של וולטר סקוט, וכלה בדימויים צלבניים במהלך מלחמת קרים, ומלחמת העולם הראשונה ובמיוחד כיבושה של ירושלים על ידי הגנרל אדמונד אלנבי.
בעולם המוסלמי המשיכו מסעי הצלב להיראות כמסעי טבח אכזריים וברבריים על ידי "הפרנקים" כנגד האסלאם המתורבת, וכך למשל, הרטוריקה של הפונדמנטליסטים האיסלמים מתייחסת לפעולות המערב כנגדם כ"מסעי צלב" בהקשר רגשי על מנת להראות כי מסע זה נדון לכישלון כנגד הפאן-ערביות המנצחת. כך התייחסו גורמים באמריקה ל"מלחמה כנגד הטרור" בראשית המאה ה-21 כ"מסע צלב" עד שהדו-ערכיות של המונח התבררה להם.
בספרד, הועם זהרם של מסעי הצלב על ידי אירועי ה"רקונקיסטה" שבהם מרכזית היא דמותו של אל סיד.
כמו המוסלמים אנשי הכנסיות הנוצריות המזרחיות רואים את מסעי הצלב כהתקפות על ידי המערב הברברי, ומתרכזים במצור על קונסטנטינופול ב-1204. חפצי קודש רבים שנלקחו אז מקונסטנטינופול נמצאים עדיין בידיים קתוליות, בוותיקן ובמקומות אחרים. הטורקים המודרניים סוברים שהסוסים החרוטים בטיילת סן-מרקו בוונציה צריכים להיות מוחזרים לאיסטנבול. ארצות מזרח אירופה, אפילו הקתוליות שבהן, לא התלהבו ממסעי הצלב. פולין והונגריה היו כפופות בעצמן לכיבוש הצלבנים (מהמסדר הטבטוני).
השפעה על הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – גזירות תתנ"ו
עבור היהודים היה במסעי הצלב משום אסון. דרכם של הצלבנים אל ארץ הקודש הייתה זרועה בדם יהודי, הן על ידי הצלבנים עצמם, אבל יותר מכך על ידי קבוצות עממיות שצעדו בעקבות הצלבנים. כך בקיץ ד'תתנ"ו (1096) חרבו הקהילות המרכזיות של גרמניה כאשר ערי הרינוס: שפייר, וורמס ומיינץ (או שפירא, ורמיזא ומגנצא – כפי שנקראו בידי היהודים), הותקפו בידי המון מוסת. הניסיונות להציל את היהודים כשלו ואלפים רבים (כל יהודי הקהילות) מסרו את נפשם על קידוש השם, אם על ידי כך שנרצחו ואם על ידי כך שהתאבדו ובלבד שלא יעברו על דתם. בקהילות שונות הוכרחו היהודים לקבל את הנצרות ועשו זאת בדרך כלל למראית עין עד יעבור זעם. קהילות נוספות על אלה מאזור הרינוס, בגרמניה ובארצות אחרות כמו צרפת ואיטליה חרבו. באנגליה בשנת 1190 יצאו צלבנים יחד עם המון משולהב וצרו על בתי היהודים, אשר ברחו למצודת יורק והתבצרו בה, וכשהבינו שגורלם נחרץ העדיפו לבצע התאבדות קולקטיבית מאשר ליפול בידי האספסוף. כמו כן נטבחו יהודים על ידי הצלבנים בארץ ישראל ובסוריה.
מעשי הזוועה של הצלבנים החריפו את מצבם של היהודים שהיה גרוע ממילא. מצבם החברתי החמיר וההגבלות החוקיות עליהם הפכו לחמורות יותר ותכופות יותר בכל רחבי העולם הנוצרי. מסעי הצלב הכינו את הרקע לחקיקה האנטי יהודית של האפיפיור אינוצנטיוס השלישי, שהייתה נקודת תפנית בהיסטוריה היהודית בימי הביניים.
בספרות האשכנזית אודות אירועי תתנ"ו, ובעיקר בפיוט ובתפילה, הושם הדגש על קידוש השם – יהודים אשר העדיפו למות ולעיתים אף להרוג את בני ביתם, מאשר להמיר דתם לנצרות. מקדשי השם אלו זכו להערכה מרובה ביהדות.
המונח "מסע צלב"
[עריכת קוד מקור | עריכה]"מסעי הצלב" מעולם לא נקראו בשם זה על ידי משתתפיהם. הצלבנים התייחסו לעצמם בשמות שונים – "נאמני פטרוס הקדוש", "אבירי ישו". הם ראו עצמם כצליינים, על אף שבדרך כלל נאסר על הצליינים לשאת נשק. כצליינים נדרו הצלבנים נדר, שהיה עליהם להגשימו משהגיעו לירושלים, וניתן להם צלב שתפרו ללבושם. לקיחת הצלב לירושלים הייתה מטרת המסע. המונח "מסע צלב" התפתח מנוהג זה. מאז המאה ה-17 ניתנה למונח זה משמעות של "מסע צודק" על מנת "לשרש את הרוע", או להילחם למען מטרה צודקת. בעולם המוסלמי המונח המקביל הוא ג'יהאד, כאשר "מסע צלב" הוא מונח המשמש לתיאור פלישה עוינת של כופרים המחללים את קדשי האסלאם.
מסעי הצלב בתרבות המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסעי הצלב היוו השראה לסופרים ומשוררים רבים. ספרו של עמוס עוז – "עד מוות", עוסק בפרעות ביהודים שנלוו למסעי הצלב.
גם בקולנוע מסעי הצלב משמשים רקע או עלילה לסרטים רבים, כגון בסרטו של רידלי סקוט "ממלכת גן עדן" וסרטו של סטיבן ספילברג "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" ובטרילוגיית מסעי הצלב ועיבודם "ארן: אביר מסדר הטמפלרים" ו"ארן: הממלכה האבודה".
ב-1965 עסק פרק בסדרת המדע בדיוני "דוקטור הו" בנושא מסעי הצלב של המאה ה-12.
השפעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסעי הצלב יצרו סיפורי לאום, סיפורי גבורה ונתנו שמות מקומות.[10] הקבלה היסטורית ולקיחת השראה ממסעות הצלב הפכו לאבני יסוד ועיצבו האסלאם הפוליטי, שמעודד רעיונות של ג'יהאד מודרני ומאבק בן מאות שנים נגד מדינות נוצריות, בעוד הלאומיות הערבית החילונית מקבילה את זה לאימפריאליזם המערבי.[11] הוגים, פוליטיקאים והיסטוריונים מוסלמים מודרניים השוו בין מסעות הצלב להתפתחויות פוליטיות מודרניות כמו הקמת מדינת ישראל ב-1948.[12]
קבוצות ימניות בעולם המערבי הגו הקבלות מנוגדות, והציעו שהנצרות תחת איום דתי ודמוגרפי אסלאמי בדומה למצב בזמן מסעי הצלב. סמלים צלבניים ורטוריקה אנטי-אסלאמית מוצגים כתגובה הולמת. סמלים ורטוריקה אלה משמשים כדי לספק הצדקה דתית והשראה למאבק נגד אויב דתי.[13]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה] |
ספר: מסעי הצלב |
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד. | |
- ממלכת ירושלים
- אתרים צלבניים בארץ ישראל
- מסעי הצלב העיקריים לארץ ישראל (כולל גם מסעי צלב נוספים שלא הגיעו בסופו של דבר לארץ ישראל דוגמת מסע הצלב הרביעי)
- מסע הצלב הנורווגי
- ביקורת על מסעות הצלב
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 1963
- יהושע פראוור, הצלבנים: דיוקנה של חברה קולוניאלית, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 1976
- בנימין זאב קדר (עורך), הצלבנים בממלכתם: מחקרים בתולדות ארץ-ישראל 1291-1099, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ז
- רוברט לופז, לידתה של אירופה, תל אביב: הוצאת דביר, תש"ן-1990.(הספר בקטלוג ULI)
- ישראל רול, אורן טל ומיכאל וינטר (עורכים), מפגש הצלבנים והמוסלמים בארץ-ישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007
- איריס שגריר, מסעי הצלב, היסטוריה והיסטוריוגרפיה, האוניברסיטה הפתוחה, 2014
- Amnon Linder, Raising Arms: Liturgy in the Struggle to Liberate Jerusalem in the Late. Middle Ages, Turnhout: Brepols, 2003[14]
- Tyerman, Christopher (2019). The World of the Crusades. Yale University Press. ISBN 978-0-300-21739-1.
- Asbridge, Thomas (2012) [2010]. The Crusades: The War for the Holy Land. Simon and Schuster. ISBN 978-1-8498-3688-3.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלי אשד, הישראלים והצלבנים: חלק ראשון, חלק שני, חלק שלישי, באתר האייל הקורא
- יורם מלצר, משא הצלבנים - העקבות שהותירו מסעות הצלב בקרב ערבים וישראלים בני ימינו, באתר מגזין "ארץ אחרת"
- סילביה שיין, ארץ-ישראל במדיניות הים-תיכונית של מעצמות אירופה, 1314-1291, קתדרה 25, ספטמבר 1982, עמ' 21–36
- סילביה שיין, הממלכה אשר לא קמה – התוכנית לכינון ממלכה צלבנית חדשה בארץ-ישראל במאה הי"ד, קתדרה 34 ינואר 1985, עמ' 27–36
- אריה גראבויס ואיבון פרידמן, דיון: בין זיקה לזרות: יחסם של הצליינים לארץ-ישראל בתקופת מסעי-הצלב, קתדרה 41, אוקטובר 1986, עמ' 37–64
- איוון פרידמן, מסעי הצלב והממלכה הצלבנית – סימני דרך וכיווני מחקר, קתדרה 100, אוגוסט 2001, עמ' 260–263
יובל מלחי, פרק 4: מסעות הצלב, באתר "קטעים בהיסטוריה", 16 באוקטובר 2008- יובל מלחי, פרק 123: זה הקיץ האחרון שלי אתכם – מלחמת החיפאים בצלבנים – חלק א', באתר "קטעים בהיסטוריה", 11 בינואר 2015
- יובל מלחי, פרק 124: זה הקיץ האחרון שלי אתכם – מלחמת החיפאים בצלבנים – חלק ב' ואחרון, באתר "קטעים בהיסטוריה", 18 בינואר 2015
- ברק רובינשטיין, היכן 'הסהר' במפגש 'הצלב והסהר'? האסלאם בהיסטוריוגרפיה המערבית של מסעות הצלב 1950–2007, ג'מאעה 2009
- איריס שגריר, מה היו בעצם מסעות הצלב?, באתר הארץ, 23 ביולי 2017
- דניאל ליפסון, כיבוש ירושלים - מסע הצלב שלא התרחש, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, פברואר 2019
- מסעי הצלב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מסעי הצלב, דף שער בספרייה הלאומית- מסעי הצלב, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ יהושע פראוור, צלבנים: דיוקנה של חברה קולוניאלית, מוסד ביאליק, 1975, עמ' 11–28.
- ↑ Thomas F. Madden, The Concise History of the Crusades, Rowman & Littlefield, 2013, pp. 2–5.
- ↑ Christopher Tyerman, The World of the Crusades, Yale University Press, 2019, pp. 5–12.
- ↑ יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, מוסד ביאליק, 1963, עמ' 15–18.
- ↑ Thomas Asbridge, The Crusades: The Authoritative History of the War for the Holy Land, HarperCollins, 2012, pp. 40–42.
- ↑ Giles Constable, "The Historiography of the Crusades", The Crusades from the Perspective of Byzantium and the Muslim World, Dumbarton Oaks, 2001, pp. 11–14.
- ↑ Thomas Asbridge, The Crusades: The Authoritative History of the War for the Holy Land, HarperCollins, 2012, pp. 40–42.
- ↑ Giles Constable, "The Historiography of the Crusades", 2001, pp. 11–12.
- ↑ Christopher Tyerman, The World of the Crusades, Yale University Press, 2019, pp. 5–8.
- ↑ Tyerman 2019, p. 468.
- ↑ Asbridge 2012, pp. 675–680.
- ↑ Asbridge 2012, pp. 674–675.
- ↑ Koch, Ariel (2017). "The New Crusaders: Contemporary Extreme Right Symbolism and Rhetoric". Perspectives on Terrorism. 11 (5): 13–24. JSTOR 26297928.
- ↑ ביקורת: בת-שבע אלברט, תפילות נוצריות למען שחרור ירושלים: 1500-1187 לערך, קתדרה 117, אוקטובר 2005, עמ' 164–168
| מסעי הצלב | ||
|---|---|---|
| תשעת המסעות הגדולים | מסע הצלב הראשון • מסע הצלב השני • מסע הצלב השלישי • מסע הצלב הרביעי • מסע הצלב החמישי • מסע הצלב השישי • מסע הצלב השביעי • מסע הצלב השמיני • מסע הצלב התשיעי | |
| מסעי הצלב האחרים | מסע הצלב העממי • מסע הצלב של 1101 • מסע הצלב של הילדים • מסע הצלב הליבוני (אנ') • מסע הצלב של 1197 • מסע הצלב האלביגנזי • מסע הצלב הפרוסי • מסעי הצלב הצפוניים • מסע הצלב של הרועים (1251) • מסע הצלב של הברונים | |
