עלילות אנטישמיות
עלילות אנטישמיות הן עלילות ומצגי שווא או המצאות על יהודים כמוצא אתני או על יהדות כדת.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז המאה ה-2 לספירה, האשמות זדוניות על היהדות והיהודים הפכו למוטיב חוזר בקרב חוגים אנטישמיים, שהפכו לעלילות, סטריאוטיפים או תאוריות קשר בדרך כלל העלילות מציגות יהודים בתור אנשים אכזריים, חזקים או שולטים, חלקן כוללות גם הכחשה או טריוויאליזציה של זוועות היסטוריות נגד יהודים, כמו טריוויאליזציה של השואה.[2][3][4][5] עלילות אלו הובילו לפוגרומים, רצח העם היהודי, רדיפות וגזענות מערכתית כנגד יהודים לאורך ההיסטוריה. עלילות אנטישמיות התפתחו בעיקר בחברות מונותיאיסטיות, שדתותיהן נגזרו מהיהדות, ורבות מהן הושפעו מראשיתה של הנצרות. עלילות אלו שיקפו את טענות הקוראן מהמאה ה-7 כי יהודים "זכו לביקור בזעם של אללה" בשל הנוהג כביכול של ריבית ופקפוק בגילוייו של מוחמד.[6] באירופה של ימי הביניים, העלילות האנטישמיות הורחבו בהיקפן, על מנת להצדיק רדיפות וגירושים המוניים של יהודים. יהודים נטבחו שוב ושוב בגלל האשמות בגרימת מגפות ו"צריכה טקסית" של דם של תינוקות נוצרים, מה שכונה בקיצור: עלילות דם.[דרוש מקור]
במאה ה-19, שקרים שהופצו על יהודים שהם מתכננים "שליטה עולמית" באמצעות שליטה בתקשורת ההמונים ובתעשיית הבנקאות העולמית, במיוחד הטענה שיהודים "המציאו וקידמו את הקומוניזם", יצרו את השקפת עולמו של אדולף היטלר, ותרמו באופן עקיף למלחמת העולם השנייה, ובאופן ישיר לשואה, בה נרצחו כ-6 מיליון יהודים (67% מיהודי אירופה לפני המלחמה). מאז המאה ה-20 תועד השימוש בעלילות אנטישמיות בקרב קבוצות שמזהות את עצמן כ"אנטי-ציונים".[7][8]
רוב העלילות העכשוויות כוללות הכחשה או טריוויאליזציה של זוועות אנטי-יהודיות, במיוחד הכחשה או טריוויאליזציה של השואה, או של טיהור אוכלוסיית היהודים במדינות מוסלמיות.[9] הכחשת השואה ועלילות אנטישמיות הן בלתי נפרדות, והטענה המאפיינת אותן היא שהשואה "הומצאה" כדי לקדם את האינטרסים של היהודים או של ישראל.[10][11] הדוגמה העדכנית ביותר היא ההכחשה או הטריוויאליזציה של טבח שבעה באוקטובר, כאשר רוב הקורבנות בטבח היו יהודים, כולל כמה ניצולי שואה.[12][13][14]
עלילות אנטישמיות בעת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרסום "הפרוטוקולים של זקני ציון" בשנת 1903 נחשב ככלל לתחילתה של ספרות תיאוריות הקונספירציה האנטישמיות. העלילה המגולמת בספר באה לידי ביטוי הן בכתבים והן בדימויים, בהם יהודים מואשמים בתכנון שליטה עולמית בצורה מרושעת. דוגמאות אופייניות כוללות קריקטורות שמקורן בנאצים, המתארות יהודים כתמנון ענק שלופת את הגלובוס וזרועותיו מגיעות עד צידו השני. בשנת 2001 הייתה הדפסה מצרית מחודשת של הטקסט האנטישמי של הנרי פורד: "היהודי הבינלאומי", עם אותם דימויים של תמנון על הכריכה הקדמית.[15]
בין ההפרכות המוקדמות ביותר של "הפרוטוקולים של זקני ציון" כזיוף, היו סדרת מאמרים שפורסמו ב"טיימס" בשנת 1921, שחשפו כי תוכן הזיוף הועתק מהסאטירה "הדיאלוג בגיהנום בין מקיאוולי למונטסקייה". המדינה האימפריאליסטית הרוסית הפיצה את הזיוף כדי להכפיש את הבולשביקים על ידי האשמת היהודים בארגון המהפכה הרוסית. הזיוף הפך את היהודים לשעיר לעזאזל ככוח חתרני מוביל בניסיון לדכא מרד המוני ולשמור על האימפריה מאוחדת.
מאוחר יותר, העלילה התפשטה מערבה, כאשר השפל הגדול ועליית הנאציזם זרזו את הפצתו. מקבילה פולנית לעלילה נקראת Judeopolonia, אשר טענה לשליטה יהודית דמיונית על פולין. כיום, העלילה מכונה לעיתים קרובות: ממשלת הכיבוש הציונית (ZOG), המאשימה את היהודים ב"שליטה בממשלות המערב" למטרות אנוכיות, כמו תועלת לישראל. ה-ZOG משוּוק באופן נרחב על ידי אנטישמים, כגון נאו-נאצים, לאומנים לבנים, אסלאמיסטים ותומכי עליונות שחורה.
מלקולם אקס, שהיה פעיל אמריקאי שחור, האמין בפרוטוקולים של זקני ציון, אותם הציג לאומת האסלאם (NOI) לצורך הפצה בקרב קהל האפרו-אמריקאי שלהם. בשנת 2003, ראש ממשלת מלזיה, מהאטיר מוחמד, זכה לתשואות סוערות בכנס של ה-OIC לאחר שטען:
כיום היהודים שולטים בעולם הזה באמצעות שליחים. הם גורמים לאחרים להילחם ולמות למענם [...] הם המציאו את הסוציאליזם, הקומוניזם, זכויות האדם והדמוקרטיה כדי שרדיפתם תיראה כטעות [...] הם השיגו שליטה על המדינות החזקות ביותר.
מפלגת הפנתרים השחורים החדשה (NBPP), שהייתה קבוצה בדלנית שחורה, הפיצה באופן פעיל את העלילה. לפני סיבוב הבחירות המקדים של המפלגה הדמוקרטית במדינת ג'ורג'יה שבארצות הברית בשנת 2006, טענה ה-NBPP:
יהודים כביכול בישראל, במה שהיא באמת פלסטין... חלקם שונאי שחקנים, חלקם ציונים, חלקם יהודים כביכול שספר ההתגלות [...] מכנה בית הכנסת של השטן.
כאשר המועמדת סינתיה מקיני, שנתמכה על ידי מפלגת ה-NBPP, הפסידה ליריבתה האנק ג'ונסון, חברי ה-NBPP טענו ל"שליטה אלקטורלית יהודית".
באפריל 2017, פרסם מגזין פוליטיקו מאמר הטוען ל"קשרים" בין נשיא ארצות הברית דאז דונלד טראמפ, הדיקטטור הרוסי ולדימיר פוטין וחב"ד. ג'ונתן גרינבלט (מנכ"ל הליגה נגד השמצה) גינה את המאמר וטען כי הוא "מעורר מיתוסים עתיקים על יהודים". בדצמבר 2023, חברת הפרלמנט הירוקה האוסטרלית ג'ני ליאונג חזרה על נאומו של מהאטיר מוחמד משנת 2003 בפורום של תנועת הצדק הפלסטיני:
הלובי היהודי והלובי הציוני חודרים לכל היבט של מה שהן קבוצות קהילתיות אתניות [...] הם מגיעים לכל אירוע קהילתי משום שזרועותיהם מגיעות לאזורים שמנסים להשפיע על הכוח.
ליאנג התנצלה על דבריה לאחר שספגה גינויים.
עלילת "הכוח היהודי" מוסווה לעיתים קרובות כ"ביקורת" על "פלוטוקרטים יהודים" שלכאורה עומדים מאחורי שינויים פוליטיים. לדוגמה, תאורטיקני הקונספירציה של QAnon מאמינים בקיומה של "קונסוליה שטנית" של אליטות עולמיות (גלובליסטים) "שותות דם ילדים" כדי להשיג "שליטה עולמית". אלוף העולם פעמיים במשקל כבד, טייסון פיורי, מאמין גם ב"מזימה ציונית" "להוריד" את הסטנדרט המוסרי הציבורי באמצעות התקשורת והפיננסים. לדברי המחנך הארגנטינאי-ישראלי גוסטבו פרדניק, אנטישמים לעיתים קרובות מציגים את האינסטינקט התוקפני שלהם כ"מאבק" של "המדוכאים" נגד "החזקים" כדי למקסם את המשיכה שלו לקהל השמאלני.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Julius, Anthony (2010). Trials of the Diaspora: A History of Anti-Semitism in England. New York: Oxford University Press. p. 67.
- ↑ Feldman, Louis H. (1996). Studies in Hellenistic Judaism. Arbeiten zur Geschichte des antiken Judentums und des Urchristentums. Leiden; New York: E. J. Brill. ISBN 978-90-04-10418-1.
- ↑ Pollard, Stephen (29 בינואר 2009). "Analysis: The antisemitic libel is back again". The Jewish Chronicle (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-23 באוגוסט 2024.
- ↑ Teter, Magda (2021). "On the Continuities and Discontinuities of Anti-Jewish Libels". Antisemitism Studies. 5 (2): 370–400. ISSN 2474-1817. אורכב מ-המקור ב-29 ביוני 2024.
- ↑ "Translate Hate" (PDF). American Jewish Committee. באוקטובר 2021. אורכב מ-המקור (PDF) ב-17 בינואר 2025.
- ↑ Gerber, Jane (1986). Anti-Semitism and the Muslim World. Jewish Publications Society. p. 78. ISBN 0-8276-0267-7.
- ↑ Rosenfeld, Alvin H., ed. (2019). Anti-zionism and antisemitism: the dynamics of delegitimization. Studies in antisemitism. Bloomington, Indiana: Indiana University Press. ISBN 978-0-253-04002-2.
- ↑ Wistrich, Robert S., ed. (1990). Anti-Zionism and Antisemitism in the Contemporary World (באנגלית). SpringerLink. doi:10.1007/978-1-349-11262-3. ISBN 978-1-349-11264-7.
- ↑ Webman, Esther (2022), "New Islamic Antisemitism, Mid-19th to the 21st Century", The Cambridge Companion to Antisemitism, Cambridge University Press, pp. 430–447, doi:10.1017/9781108637725.029, ISBN 978-1-108-49440-3, אורכב מ-המקור ב-22 בספטמבר 2024
- ↑ ""Denial": how to deal with a conspiracy theory in the era of 'post-truth'". Cambridge University Press. 16 בפברואר 2017. אורכב מ-המקור ב-9 באוקטובר 2024.
- ↑ Doward, Jamie (22 בינואר 2017). "New online generation takes up Holocaust denial". The Observer. אורכב מ-המקור ב-28 בדצמבר 2024.
- ↑ "Countering the Denial and Distortion of the 10/7 Hamas Attack". AJC (באנגלית). 2023-12-28.
- ↑ "From Right to Left and In Between: Jew-hatred Across the Political Divide - United States Department of State". United States Department of State (באנגלית אמריקאית).
- ↑ Reuters. "Hamas killing spree haunts Holocaust survivors in 'March of the Living'". Voice of America (באנגלית).
- ↑ Anti-Israelism and Anti-Semitism: Common Characteristics and Motifs | Jerusalem Center For Public Affairs, Jerusalem Center for Security and Foreign Affairs, 1 במרץ 2007
