לדלג לתוכן

פאולו ורונזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאולו ורונזה
Paolo Veronese
לידה 1528
ורונה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באפריל 1588 (בגיל 60 בערך)
ונציה, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה San Sebastiano עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Paolo Caliari עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות מנייריזם, הרנסנס הגבוה, Veronese school, האסכולה הוונציאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Antonio Badile עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית נצרות קתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג אלנה באדיל
ילדים Carlo Caliari, Gabriele Caliari עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פאולו ורונזה (באיטלקית: Paolo Veronese; ‏1528 – 19 באפריל 1588) היה צייר איטלקי בתקופת הרנסאנס בוונציה. מציוריו הבולטים - "החתונה בקנה" ו"הסעודה בבית לוי". הוא אימץ את השם פאולו קאליירי, אך היה ידוע בשם ורונזה כיוון שהגיע מוורונה. ורונזה, טיציאן וטינטורטו שלטו בתחום הציור בתקופתם. ורונזה ידוע כאמן בצבע, ואף צייר ציורי קיר ובשמן. עבודותיו המפורסמות מפרטות עלילה תקופתית, ומובאות בסגנון המנייריזם, מלאות בארכיטקטורה מלאכותית ובמחזות זוהרים. ציוריו הגדולים של סעודות בתנ"ך צוירו עבור חדרי אוכל למנזרים בוונציה ובוורונה.

חייו ועבודותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור היחיד לתאריך לידתו של ורונזה הוא מפקד האוכלוסין של ורונה, ועל פיו ורונזה נולד בסביבות 1528 לסתת בשם גבריאל ולקטרינה. בגיל 14 היה ורונזה שוליה של אנתוניו באדיל, מאסטר מקומי, וייתכן גם שהיה שולייתו של ג'ובאני פרנצ'סקו קארוטו. קישוט מזבח שצויר על ידי באדיל ב-1543 כלל חלקים שצייר ורונזה בן ה-15. בשנת 1544 כבר הציג ורונזה ציורים שלו וכבר לא היה שוליה. ורונזה התאמן בתרבות המנייריזם שהייתה פופולרית בפארמה, ואימץ את הסגנון הזה.

ונציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1548 עבר למנטובה (שם צייר פרסקו של כנסיית העיר, הדואומו) ומשם לוונציה. חמש שנים אחר כך קיבל את עבודתו הראשונה בוונציה, ציור הקיר של אולם מועצת העשרה (הגוף הממשלתי ברפובליקת ונציה בין השנים 1310–1797). לאחר מכן צייר את "ההיסטוריה של אסתר" לתקרת כנסיית סן סבסטיאנו. ציור זה הפך אותו למאסטר בוונציה, שם הושווה לאנטוניו דה קורג'ו ולמיכלאנג'לו. ורונזה הוזכר בספרו של ג'ורג'ו וזארי חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר.

החתונה בקנה והחתונה של ורונזה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1556 קיבל ורונזה הזמנה לצייר סצנת סעודה, הראשונה שלו, "הסעודה בביתו של שמעון", שאותה עתיד היה לסיים רק בשנת 1570. במקביל, בסוף שנות ה-50, עיצב ורונזה במאזר (Maser) את וילה ברבארו, שאותה בנה אנדראה פלדיו. ציורי הקיר איחדו בין התרבות האנושית לבין הרוח הנוצרית. ציורי הקיר כללו גם דיוקנאות של משפחת ברבארו ועל התקרה צייר ורונזה שמים כחולים ודמויות מיתולוגיות. עיצוביו של ורונזה בווילה הושפעו מטכניקת טרומפ-לויל והשילוב של ציוריו של ורונזה ובנייתו של פלדיו פרסם את שניהם באופן משמעותי.

"החתונה בקנה" צוירה בין השנים 1562–1563 עבור חדר אוכל במנזר סן ג'ורג'ו באי סן ג'ורג'ו מג'ורה. כמו בציורי סעודה אחרים, הסצנה שיקפה את החגיגות והחיים בוונציה. הציור היה כביר: למעלה ממאה דמויות, כולל דיוקנאות בולטים של טיציאן, טינטורטו וורונזה עצמו. האנשים בחלקו הקדמי של הציור חגגו, האנשים היו בבגדי פאר וישבו בשתי קומות ומאחור שמים מבריקים.

בציורי חדר האוכל, כגון ב"משפחת דריווש לפני אלכסנדר" (צוירה בין השנים 1565–1570), סידר ורונזה שהאדריכלות תיבנה במקביל לתכנוני הציור, להדגיש את דמויות התהלוכה שביצירה. עיצוביו הגאוניים של ורונזה היו במטרה להפיג את השיעמום הקיים במקומות תפילה או במקומות אירוח, וליצור עניין בחדר הודות לציור .

בשנת 1565 נשא ורונזה לאישה את אלנה באדיל. אלנה, בתו של אנתוניו באדיל, ילדה לימים ארבעה בנים ובת.

ביתו של לוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסעודה בבית לוי

בשנת 1573 השלים ורונזה את הציור הידוע כיום בשם "הסעודה בבית לוי" על הקיר האחורי של חדר האוכל של כנסיית סנטי ג'ובאני ופאולו בוונציה. הציור היה אמור להיות תיאור של הסעודה האחרונה, שהיה מתוכנן להחליף ציור של טיציאן, שנשרף. הציור היה בגובה של למעלה מחמישה מטרים וברוחב של שנים-עשר מטרים, שמתאר עוד חגיגה ונציאנית והיה שיא בציורי הסעודות, אך הפעם כלל הציור לא רק את הסעודה האחרונה, אלא גם חיילים גרמנים, גמדים מצחיקים ומגוון בעלי חיים. ציור זה נשמר גם באינקוויזיציה.[1]

עבודות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לציורי התקרה ולציורי הקיר, ורונזה הציג גם קישוטי מזבח (כגון "הקידוש של סנט ניקולאס", שצויר בשנים 1561–1562 ונמצא בגלריה הלאומית בלונדון), ציורים מיתולוגיים ("ונוס ומארס", 1578, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק), ודיוקנאות ("דיוקן אישה", 1555, מוזיאון הלובר בפריז). ורונזה הכין גם סקיצות בעט, בקסת דיו, בציורים מכובסים ואף בגיר.

ורונזה ניהל בית מלאכה משפחתי, שהמשיך להתקיים אחרי מותו בשנת 1588. עבדו בו אחיו בנדטו קליירי, ובניו קארלו קליירי וגבריאל קליירי. עם תלמידיו נמנו ג'ובאני בטיסטה זלוטי, ג'ובאני אנטוניו פאזולו ולואיג'י בנפטו.

אינדקס עבודות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם הציורשנים שבמהלכן צוירסוגגודלמקום הציור כיום
"הקדוש אנתוני מושפע מהשטן"[2]1552–1553שמן על קנבס198X151 ס"מהמוזיאון לאמנויות, קאהן, צרפת
"זאוס מגרש את המושחתים"1553שמן על קנבס650X330 ס"ממוזיאון הלובר
"הקדוש מארק מכתיר את האדיבות"[3]1554שמן על קנבס330X317 ס"ממוזיאון הלובר
"הכתרת הבתולין"1555שמן על קנבס-כנסיית סן סבסטיאנו, ונציה
"דיוקן של אישה"1555–1560שמן על קנבס119X103 ס"ממוזיאון הלובר
"הבשורה"1555שמן על קנבס193X291 ס"מגלריית אופיצי
"ישו בין רופאים במקדש"1558שמן על קנבס236X430 ס"ממוזיאון הפראדו
"תפיסת הבתולין"1558שמן על קנבס340X455 ס"מכנסיית סנטי ג'ובאני ופאולו, ונציה
"החתונה בקנה"1560שמן על קנבס207X457 ס"מגלריית גמאלדגלרי, דרזדן
"דיוקן של גבר"1560שמן על קנבס102X102 ס"ממוזיאון לאמנות, בודפשט
"בקכוס נותן יין לגבר"[4]1560–1561פרסקו-וילה ברבארו, מאזר, איטליה
ג'וסטיניאנה ג'וסטיניאני עם האחות שלה1560–1561פרסקו-וילה ברבארו, מאזר
"ונוס ואדוניס"[5]אחרי 1561שמן על קנבס123X174 ס"מהגלריה הלאומית, אאוגסבורג
"בתולין בתהילה עם הקדוש"1562שמן על קנבס-כנסיית סן סבסטיאנו, ונציה
"הקדוש יוחנן המטיף הבפטיסטי"[6]1562שמן על קנבס-גלריה בורגזה
"מדונה מומלכת עם קדושים"[7]1562שמן על קנבס339X191 ס"מגלריית האקדמיה, ונציה
"החתונה בקנה"1564שמן על קנבס666X990 ס"ממוזיאון הלובר
"משפחה קדושה וקדושים"1564שמן על קנבס328X188 ס"מגלריית האקדמיה, ונציה
"מארק ומרקלין הקדושים מובלים למות קדושים"[8]1565שמן על קנבס-סן סבסטיאנו, ונציה
"מות הקדושים של סבסטיאן הקדוש" ref>1565שמן על קנבס-כנסיית סן סבסטיאנו, ונציה
"משפחת דריווש לפני אלכסנדר"[9]1565–1570שמן על קנבס236.2X475.9 ס"מהגלריה הלאומית, לונדון
"דיוקן של דניאל ברבארו"[10]1565–1567שמן על קנבס121X105.5 ס"מרייקסמוזיאום
"משל האהבה: אי נאמנות"1570שמן על קנבס191X191 ס"מהגלריה הלאומית, לונדון
"תחיית המתים של הנצרות"1570שמן על קנבס136X104 ס"מגלריית גמאלדגלרי, ברלין
"מציאת משה"1570–1575שמן על קנבס-המוזיאון להיסטוריה אומנותית, וינה
"דיוקן של פיסול"1570–1585שמן על קנבס110.5X89 ס"ממוזיאון המטרופוליטן לאמנות
"קרב לפנטו"[11]1572שמן על קנבס169X137 ס"מגלריית האקדמיה, ונציה
"סעודה בביתו של לוי"1573שמן על קנבס555X1280 ס"מגלריית האקדמיה, ונציה
"מות הקדושים של ג'אסטין הקדושה"[12]1573שמן על קנבס103X113 ס"מגלריית אופיצי
"קרס נותנת כבוד לוונציה"[13]1575שמן על קנבס309X328 ס"מגלריית האקדמיה, ונציה
"חתונתה המיסטית של הקדושה קטרין"[14]1575שמן על קנבס337X241 ס"מגלריית האקדמיה, ונציה
"משל האהבה: אי-נאמנות"1575שמן על קנבס187X188 ס"מהגלריה הלאומית, לונדון
"ונוס, מרס וקופידון על סוס"1575שמן על קנבס47X47 ס"מגלריה סאבודה, טורינו
בת שבע באמבט 1575 שמן על קנבס 191X224 ס"מ המוזיאון לאמנויות יפות בליון
"פייטה"[15]1576–1582שמן על קנבס147X115 ס"מהארמיטאז'
"ונוס ומרס מאוחדים על ידי אל האהבה"1578שמן על קנבס205.7X161 ס"ממוזיאון המטרופוליטן לאמנות
"הרמס, הרסה ואגלאולוס"[16]1576–1584שמן על קנבס232.4X173 ס"ממוזיאון פיצוויליאם, קיימברידג'
"האונס של אירופה"[17]1580שמן על קנבס240X303 ס"מארמון הדוג'ה, ונציה
"ישו והקנטוריון"[18]1580שמן על קנבס99.2X130.8 ס"ממוזיאון טולדו לאמנות, אוהיו
"לוקרטיה"[19]שנות ה-80 של המאה ה-15שמן על קנבס109X90.5 ס"מהמוזיאון להיסטוריה אמנותית, וינה
"ישו בגן נתמך על ידי מלאך"1580שמן על קנבס80X108 ס"מגלריית האמנות ברירה, מילאנו
"הקדוש אנתוני מטיף לדג"1580שמן על קנבס-גלריה בורגזה, רומא
"החיזיון של הלנה הקדושה"[20]1580שמן על קנבס166X134 ס"ממוזיאון הוותיקן
"משל החוכמה והכוח"1580שמן על קנבס214.6X167 ס"ממוזיאון הפריק קולקשן, מנהטן
"יהודית והולופרנס"[21]1580שמן על קנבס195X176 ס"מגלריית דלפאסו רוסו, ג'נובה
"אנשי מירה מקבלים את ניקולאס הקדוש"[22]1582שמן על קנבסקוטר: 198 ס"מגלריית האקדמיה, ונציה
"האפותיאוזה של ונציה"1585שמן על קנבס904X579 ס"מארמון הדוג'ה, ונציה
"המרת הדת של פאנתלון הקדוש"[23]1587--כנסיית סן פאנתלון, ונציה
"דיוקן של אגוסטינו בארבאריגו[24]-שמן על קנבס60X48 ס"ממוזיאון לאמנות, בודפשט
"הטבלה ומשיחה לנצרות"-שמן על קנבס245X450 ס"מגלריית האמנות ברירה, מילאנו
"דיוקן של אישה ונציאנית"-שמן על קנבס117.3X100.8 ס"מפינקוטק הישן, מינכן
"סוזאנה באמבטיה"[25]-שמן על קנבס198X198 ס"ממוזיאון הלובר

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ אתר למנויים בלבד יגאל ליברנט, ליל הסדר שלא היה, באתר הארץ, 10 באפריל 2017
  2. ↑ הקדוש אנתוני היה אבי הנצרות המנזרית
  3. ↑ הקדוש מארק חיבר כנראה את הבשורה על-פי מרקוס
  4. ↑ בקכוס הוא אל היין במיתולוגיה הרומאית
  5. ↑ אדוניס הוא דמות מפורסמת במיתולוגיה היוונית
  6. ↑ הקדוש יוחנן הוא יוחנן המטביל
  7. ↑ מדונה היא מרים, אם ישו
  8. ↑ מארק ומרקלין הם שני אחים תאומים, שהוצאו להורג כיוון שלא הסכימו להקריב קורבן לאלים הרומאים ומאוחר יותר הוכרזו כקדושים
  9. ↑ דריווש השלישי נלחם מול אלכסנדר הגדול בקרב איסוס שלאחריו רוב משפחת דריווש נשלחה לכלא, דריווש השלישי עצמו נרצח במלחמה מול אלכסנדר
  10. ↑ דניאל ברבארו היה עוזרו של ויטרוביוס וקרדינל
  11. ↑ קרב לפנטו היה קרב ימי בין האימפריה העות'מאנית לבין איחוד של ונציה, ספרד ומדינת האפיפיור, ונקרא על שם המצר שבו נלחמו, מצר לפנטו
  12. ↑ ג'אסטין נרצחה ברדיפות דיוקלטיאנוס בשנת 304 לספירה ככל הנראה
  13. ↑ קרס היא אלת האדמה והתבואה במיתולוגיה הרומית, מקבילה לדמטר במיתולוגיה היוונית
  14. ↑ הקדושה קטרין ביקרה את מקסנטיוס, שהכניס אותה לכלא ומאוחר יותר הוצאה להורג באמצעות גלגל שבירה
  15. ↑ פייטה הוא תיאור מריה שמערסלת את ישו המת
  16. ↑ הרמס הוא אל יווני, הרסה ואגלאולוס הן דמויות במיתולוגיה היוונית
  17. ↑ אירופה היא דמות במיתולוגיה היוונית, על פי האגדה, זאוס התאהב במראה וחשב לאנוס אותה, אך בסופו של דבר פיתה אותה והביא אותה לכרתים, שם המליך אותה למלכה הראשונה של האי
  18. ↑ קנטוריון הייתה דרגה בצבא הרומי
  19. ↑ לוקרטיה הייתה רומאית שנאנסה על ידי בן המלך סופרבוס, בעקבות האונס, לוקיוס יוניוס ברוטוס, קרוב משפחה של לוקרטיה, הוביל מרד שהפיל את סופרבוס מהשלטון, ר' אונס לוקרציה
  20. ↑ הלנה הקדושה הייתה אשת הקיסר כלורוס, במסגרת תפקידה עלתה לישראל לחפש את הצלב שעליו נצלב ישו, היא הביאה להטבלתו של יהודה והקימה כנסיות בארץ
  21. ↑ הולופרנס היה שר הצבא האשורי, ובדרכו לירושלים צר על בית אל, יהודית, פיתתה אותו, וכשהשתכר ונרדם היא כרתה את ראשו, דבר שהוביל לנסיגת הצבא האשורי מיהודה
  22. ↑ ניקולאס, שהיה הבישופ של מירה, התנגד לדעותיו של אריוס, הכומר של אלכסנדריה, ובפגישה איתו, סטר לו והפיל אותו על הרצפה, כתוצאה מכך נכלא והוצא להורג מאוחר יותר
  23. ↑ על פי האגדה, פאנתלון שחרר את עבדיו וחילק את רכושו, מספר קולגות שלו, שלא קיבלו ממנו דבר, הפיצו עליו שקרים במהלך רדיפת דיוקלטיאנוס והוא הוצא להורג בשריפה
  24. ↑ אגוסטינו בארבאריגו היה האיש העשיר בוונציה מ-1486 ועד מותו, 1501
  25. ↑ סוזאנה הקדושה הייתה בתו של גבינוס הקדוש, אשר הלך נגד הכנסייה וכתוצאה מכך גם היא הוצאה להורג
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פאולו_ורונזה&oldid=43088648"