איסור קדשה

לא תהיה קדשה מבנות ישראל
(מקורות עיקריים)

מקרא	דברים כ"ג, י"ח
משנה תורה	הלכות אישות, פרק א', הלכה ד'
שולחן ערוך	אבן העזר, סימן כ"ו, סעיף א'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, לאו שנ"ה ספר החינוך, מצווה תק"ע

איסור קדשה הוא מצוות לא תעשה מדאורייתא האוסרת, לפי הרמב"ם, על בני ובנות ישראל לעסוק בזנות. לפי דעות אחרות האיסור מתייחס למשכב של יהודי עם שפחה כנענית או של עבד כנעני עם יהודיה.

מקור המצווה

האיסור נכתב בספר דברים כ"ג, י"ח: ”לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.” משמעות המילה "קדשה" בפסוקים אחרים מתייחסת לזונה, ועל כן מפרש הרמב"ם שגם האיסור מתייחס לקיום יחסי מין עם זונה. עם זאת, בגלל הופעת המילה "קדשה" בכמה פסוקים העוסקים בעבודה זרה, היו שפירשו^{[דרוש מקור]} שקדשה הייתה אישה שקיימה יחסי מין לצרכים פולחניים. פרשנות זו מבהירה את הפסוק המופיע מיד לאחר המצווה: ”לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם.” (דברים כ"ג, י"ט)

גדרי המצווה

לפי הרמב"ם האיסור כולל כל קיום יחסי מין ללא קידושין:

”קודם מתן תורה היה אדם פוגע אישה בשוק, אם רצה הוא והיא, נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו; וזו היא הנקראת קדשה. משניתנה התורה נאסרה הקדשה, שנאמר "לא תהיה קדשה מבנות ישראל". לפיכך כל הבועל אישה לשם זנות, בלא קידושין, לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה.”

ראשונים אחרים חלקו על הרמב"ם בביאור האיסור. לדעת הרמב"ן האיסור מוטל על בית הדין או על הציבור, שלא יאפשרו את קיומה של תופעת הזנות בעם ישראל, אך אינו מתייחס באופן ספציפי לבועל ולנבעלת. לדעת בעלי התוספות, על פי תרגום אונקלוס לפסוק, האיסור כלל אינו מתייחס לזנות, אלא לאיסור ביאה על עבדים ושפחות, כלומר איסור על יהודי מבני ישראל הבא על שפחה כנענית ועל עבד כנעני הבא על בת ישראל.

ראו גם

• אתנן זונה ומחיר כלב
• מעשה יהודה ותמר
• זונה (הלכה)

קישורים חיצוניים

• הערך "לא יהיה קדש; לא תהיה קדשה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה