אשת ירבעם
אֵשֶׁת יָרָבְעָם, הידועה גם כאַנוֹ (מיוונית: Ἀνώ), היא דמות מקראית מספר מלכים, אשתו של ירבעם בן נבט מלך ישראל ואם בנו אביה (וכנראה שגם נדב, למרות שהדבר לא נזכר במפורש). שמה לא מוזכר בנוסח המסורה.
פגישתה עם אחיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר אביה בן ירבעם חלה, ירבעם שלח את אשתו אל הנביא אחיה השילוני, מי שבעבר התנבא על התפלגות ממלכת ישראל והבטיח לירבעם שימלוך עליה. מאחר שירבעם החל לעבוד עבודה זרה מכשהיה למלך, הוא נמנע מלפגוש את הנביא בעצמו, ואף לאשתו אמר שתתחפש כך שלא תזוהה כאשת המלך, ואולי אחיה ירחם על אישה המתחננת על גורלו של בנה.[1]
כך הלכה אשת ירבעם לשילה, כשהיא מצוידת בתשורה לאחיה הנביא. אך המאמצים להסתיר את זהותה עלו בתוהו: אחיה, שהוא כבר אדם זקן, לא יכול לראות כך שההתחפשות לא משנה דבר, וממילא ה' אמר לאחיה מי זו שבאה אליו ומה להגיד לה. כשאחיה שמע את קול צעדיה הוא אמר לה: ”בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם, לָמָּה זֶּה אַתְּ מִתְנַכֵּרָה? וְאָנֹכִי שָׁלוּחַ אֵלַיִךְ קָשָׁה” (מלכים א' י"ד, ו'). הוא אמר לה למסור לבעלה ירבעם נבואת חורבן: בגלל שהוא עבד אלוהים אחרים, ה' ישמיד את כל משפחתו, ואף יעניש את כל ישראל. אביָּה ימות, ברגע שאימו תשוב לביתם, והוא היחיד ממשפחתם שיזכה להיקבר, בעוד שגופותיהם של השאר ייאכלו על ידי בעלי חיים.
בניגוד לנשים אחרות אשר שמן נפקד ומנסות להציל את בניהן כמו האישה השונמית והאישה מצרפת, אשת ירבעם קיבלה את דברי הנביא בשתיקה. אחרי כן חזרה אשת ירבעם לביתה בתרצה, ”הִיא בָּאָה בְסַף הַבַּיִת, וְהַנַּעַר מֵת” (שם, פסוק י"ז).
בספרו קדמוניות היהודים, מספר יוסף בן מתתיהו כי היא מיהרה לספר לבעלה אודות נבואת הנביא, והוא מתאר אותה כ"נבוכה ודואבת", ובכך מוסיף פרטים על הכתוב במקרא.[2]
בתרגום השבעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנוסח תרגום השבעים לספר מלכים א', פרק י"ב יש קטע, המתאר את חייו של ירבעם, שלא מופיע בנוסח המסורה. לפי קטע זה אשתו של ירבעם הייתה מצרייה בשם אַנוֹ, והיא הייתה גיסתו של הפרעה שישק:
ושישק נתן לירבעם את אנו, אחות תחפנס הגבירה אשתו, לו לאשה. והיא גדלה בתוך בנות המלך, ותלד לירבעם את אביה בנו.
— מלכים א' י"ב בתרגום השבעים, פסוק 24ε
הפסוק הזה מקביל לספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים י"ט–כ' (שמופיעים בנוסח המסורה), שם שישק חיתן את הדד האדומי עם אחות אשתו תחפנס (מן הסתם מדובר באחות אחרת), והיא ילדה לו בן (בשם גְּנֻבַת).
