בן סירא

ספר בן סירא
Σοφία Σειράχ

מהדורה של ספר בן סירא, 1912
מידע כללי
מאת	מיוחס לשמעון בן ישוע בן אלעזר בן סירא
שפת המקור	עברית
תורגם לשפות	יוונית, לטינית
סוגה	ספרות דתית
הוצאה
מקום הוצאה	ירושלים
תאריך הוצאה	המאה ה-2 לפני הספירה
סדרה
ספר קודם	חכמת שלמה

הספר בן סירא, הידוע גם בשם "חכמת בן סירא" או "משלי בן סירא", הוא מהספרים הידועים בין הספרים החיצוניים. כתיבת הספר מיוחסת לשמעון בן ישוע בן אלעזר בן סירא בירושלים במאה השנייה לפני הספירה. הספר נכתב בשפה העברית ותורגם למספר שפות בהן יוונית ולטינית.

סקירה כללית

ספר בן סירא ממשיך את ספרות החוכמה המקראית, אך בשינויים מסוימים. לשונו של ספר בן סירא דומה לזו של ספרות החוכמה המקראית כדוגמת משלי ואיוב, כמו גם ללשונם של חלק ממזמורי תהילים. עם זאת ניכר בלשונו שהוא מאוחר לספרים אלה, ויש בו כמה תופעות המקדימות את לשון חז"ל. הספר כולל הנחיות מוסריות וקריאה לשמירת התורה, יחד עם המנונים בשבח אבות העולם ובשבח הכהן הגדול ועוד.

ספר בן סירא דוגל בשיטת שכר ועונש עוד בעולם הזה, ואין בו זכר לעולם הבא או לתחיית המתים. בזאת דומה בן סירא לספר מקבים א, אשר מדגיש את ה"תהילה" וה"שם" שמותיר האדם לאחר מותו, ללא רמז לחיים שלאחר המוות – השקפה המזוהה עם השקפת הצדוקים.

חיבור הספר

הקדמת הנכד לבן סירא, יוונית. מתוך כתב יד קודקס סינאיטיקוס, המאה ה-4 לספירה. מטבע של תלמי השמיני, הידוע כ"תלמי פיסקון", ואשר כונה גם "תלמי אֵוּאֵרגֵטֶס" (מלך מ-170 לפנה"ס). ישנן 2 תמונות בגלריה.

הספר חובר בשלהי המאה השלישית לפני הספירה או בראשית המאה השנייה לפני הספירה. זמנו של בן-סירא נקבע משני טעמים:

• בתרגום היווני שעשׂה נכדו של בן סירא מצהיר הנכד בהקדמה לספר כי ירד למצרים בשנת 38 למלכות תלמי אֵוּאֵרגֵטֶס, מצא שם עותק של ספרו של סבו, והחליט לתרגמו ליוונית. שני מלכים לבית-תלמי נתכנו אוארגטס, תלמי השלישי ותלמי השמיני, ומהם – רק תלמי השמיני הגיע לשנה ה-38 של שלטונו. זה עלה לשלטון בשנת 170 לפנה"ס, כך שהשנה ה-38 למלכותו היא 132 לפנה"ס. יוצא מזה שסבו של המתרגם, בעל הספר המקורי, חי בשלהי המאה ה-3 ובתחילת המאה ה-2 לפני הספירה.
• הספר חובר בעברית, לשונו דומה ללשון המקרא, ובייחוד לספר משלי. הספר היה נפוץ בקרב יהודים בשלהי תקופת בית שני, זאת ניתן להסיק מן השרידים שנמצאו בקומראן ובמצדה.

רוב הקהילה המדעית, ובפרט ג'ק סאנדרס, גורסת כי קטע בספר המופיע בפרק ל"ג, פסוקים כ"ג–ל"ט (הידוע בשם "בעלי מלאכה"), הוא העתק של פואמה חינוכית מימי מצרים העתיקה, "הסאטירה אודות בעלי המלאכה", הידועה גם בשם ההוראה מפי דואה חתי. בניגוד לכך, אוטו ריקנבאכר גורס כי הקטעים רק דומים, ואילו כריס רולסטון גורס שהטקסט אצל בן סירא שואב ממספר מקורות מסופוטמיים בנוסף לסאטירה.

נוסחי הספר

עד למאה ה-19 לא נמצאו נוסחים בעברית של ספר בן סירא, למעט כ-30 פסוקים ממנו שנשתמרו בציטוטים בספרות התנאים והאמוראים (המאה ה-4 עד המאה ה-6 לספירה), בתלמוד ובמדרשים, ו-13 פסוקים שמובאים על ידי רבי סעדיה גאון בהקדמתו לספר הגילוי. זאת עקב היותו חלק מהספרים החיצוניים שנדחו מהספרות היהודית בשלהי תקופת בית שני, ואבדו כתוצאה מכך.

נוסחים של הספר בשפות אחרות השתמרו היטב. הידוע שבהם הוא התרגום ליוונית, שנעשה על ידי נכדו של בן סירא באלכסנדריה שבמצרים עוד במאה השנייה לפני הספירה (דור או שניים לפני שנכתבה המגילה שנמצאה במצדה). נוסח זה נכנס לביבליה, הברית הישנה, ומצוי בכל כתבי היד של תרגום השבעים. שם הספר ביוונית: "חוכמת ישוע בן־סירא".

בוולגטה, תרגום כתבי הקודש של הנצרות ללטינית שנערך במאה ה-4 לספירה, נשתקע שמו Liber Ecclesiasticus ("ספר הכנסייה") או בקיצור Ecclesiasticus ("של הכנסייה"), שם זה כלל בתחילה את הספרים החיצוניים: טוביה, יהודית, חכמת שלמה, ואת מגילת אסתר, אולם עם הזמן נתייחד השם לספר בן סירא בלבד, משום חשיבותו.

תרגום חשוב נוסף, הוא התרגום הסורי למקרא, הפשיטתא. מקובל לומר שתרגום זה בוצע ממקור עברי, וזמנו מאוחר לתרגום היווני של נכדו של בן סירא.

גילוי ראשוני של קטעי הנוסח בעברית

קטע מהספר "בן סירא" שנמצא בגניזה הקהירית, מסומן כ-T.-S. 12.864 (אוסף טיילור ושכטר, ספריית אוניברסיטת קיימברידג'). הקטע מתוארך למאה ה-11 לספירה לערך.

ב-13 במאי 1896 הבחין פרופסור שלמה זלמן שכטר בדף מתוך ספר בן סירא בעברית שהובא לאנגליה על ידי החוקרות אגנס סמית' לואיס ומרגרט דאנלופ גיבסון כחלק מחבילת כתבי יד שמקורם בגניזה הקהירית (אף שיש הקושרים את מציאת הדף למנזר בסיני). בעקבות גילוי זה נמצאו תשעה דפים נוספים באוספי הבודליאנה שבאוקספורד. מאז נמצאו דפים נוספים של כתבי יד שונים של ספר בן סירא באוסף הגניזה הקהירית. הגילוי עורר פולמוס מדעי באשר לאותנטיות של הנוסח שנמצא; חוקרים דוגמת ישראל לוי טענו בתחילה כי מדובר בתרגום חוזר ומאוחר (אולי מן הנוסח הסורי) שנעשה בימי הגאונים, אך לבסוף התגבשה הסכמה מחקרית רחבה (שגם לוי עצמו הצטרף אליה בסופו של דבר) כי קטעים אלו מייצגים את גוף הנוסח העברי המקורי.

שני קטעים נוספים התגלו במערה 2 בקומראן, אולם הם מכילים רק כמה תיבות, ותיארוכם מאוחר לקטעי המגילה שנמצאו במצדה, והם נכתבו ככל הנראה במחצית השנייה של המאה הראשונה לפני הספירה (50 לפנה"ס – 1 לפנה"ס)

נוסח הספר שבידי מחבר הספר "ספר היוחסין" במאמר השישי, מזכיר שבספר המיוחס להושע בן סירק (כנראה התכוון לשמעון בן ישוע בן סירא), כתוב כי חנוך חי בגן עדן שלמטה. דבר זה אינו מוזכר בנוסח שמוכר כיום.

מגילת בן סירא ממצדה

קטעים ממגילת "בן סירא" (שרידים מ-7 "עמודות" מהמגילה) המתוארכת לבין השנים 100-50 לפנה"ס. המגילה נמצאה בשנת 1964, בסורג 1109 שבחומה המזרחית שבמצדה. קטע מהחומה המזרחית של מצדה. משמאל: שער שביל הנחש. סורג האבן שבאמצע התמונה (משמאל לדגל) הוא הסורג בו נתגלו קטעי המגילה. מפת מצדה; הנקודה המסומנת ב"A" (בחלק העליון מעט שמאלה למרכז) היא הנקודה בה נמצאו קטעי המגילה (סורג 1109) ישנן 3 תמונות בגלריה.

ב-8 באפריל 1964 גילתה משלחת של ארכאולוגים בראשות יגאל ידין 26 קטעי מגילה באחד החדרים המזרחיים בחומת מצדה (סוגר 1109), שהכילו את הנוסח העברי המקורי והקדום ביותר שנמצא עד כה, של חלקים מספר בן סירא. קטעי המגילה ניזוקו עם השנים, וחלקם כורסמו על ידי רמשים שונים, והם פוענחו בעזרת צילומים באור תת-אדום. הקטעים שפוענחו יצאו לאור בספרו של יגאל ידין, "מגילת בן סירא ממצדה".

המגילה שנמצאה כתובה בטורים, כאשר החרוז כתוב לכל רוחב העמוד, וצלעות החרוז כתובות בשני טורים מקבילים, צלע מול צלע. סימנים הנלווים למגילה, הם סימן בצורת "ר" המציין תחילת פרשה או פסקה, ועוד סימן אחד הדומה ל-Ψ שככל הנראה מסמן גם הוא תחילתה של פרשה.

תיארוך ארכאולוגי של קטעי המגילה שנמצאו נסמך על "טרמינוס אנטה קואם" (תאריך שלפני) של מועד נפילת מצדה, בשנת 73 לספירה, ועל כן זהו כתב היד הקדום ביותר שנמצא של ספר בן סירא. תיארוך פאליאוגרפי קובע גם הוא שזמנה של המגילה, הכתובה בכתב עברי בסגנון "חשמונאי" או "קדם הרודיאני", הוא המחצית הראשונה של המאה הראשונה לפני הספירה (100 לפנה"ס – 50 לפנה"ס). בהנחה שהספר המקורי חובר בתחילת המאה השנייה לפני הספירה, הרי שנוסח זה נוצר כמאה שנים לאחר מכן.

היחס לספר

שלט רחוב המנציח את בן סירא במרכז ירושלים

חז"ל ציטטו רבות מספר בן סירא. בכמה מקומות הם מציינים את שמו בפירוש, ובמקומות אחרים הם מצטטים מדבריו ללא אזכור שם החיבור. הם שאבו ממנו נוסחאות ומטבעות לשון, כמו הביטוי הידוע 'במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור' המוזכר במסכת חגיגה משמו של בן סירא, וקבעו מהם חיתומי ברכות ופיוטים. בכמה מקומות מבארים חז"ל כי ספר בן סירא אינו חלק מספרות המקרא, משום שהוא נמנה עם החיבורים המאוחרים שאינם מקודשים כחיבורים המוקדמים, אולם אין כל אמירה נגד הספר. במקורות מאוחרים יותר, בדברי האמוראים, נמצאות אמירות השוללות קריאה בספר; על האמורא רב יוסף נאמר בתלמוד הבבלי כי סבר שבחלקים שאינם הגיוניים ”בספר בן סירא נמי אסור למיקרי (תרגום: אסור לקרוא אף בספר בן סירא)”, אך אביי מקשה על סברה זו ומוכיח שגם תוכן בעייתי הנמצא בספר נמצא במקורות לגיטימיים מקבילים, כגון בתנ"ך או בדברי חז"ל. בתגובה, רב יוסף ממתן את האיסור ואומר: ”מִילֵּי מְעַלַּיְיתָא דְּאִית בֵּיהּ, דָּרְשִׁינַן לְהוּ” (תרגום: דברים ראויים שיש בו – אנו דורשים בהם). ומכאן שמבחינת הבבלי, העיקר הוא התוכן. אם התוכן בעייתי – אסור לקרוא בו (כי עלול להביא את הקורא למינות, שעל כן לא יהיה לו חלק לעוה"ב), ואם התוכן כשר, קרי בחלקים הגיוניים - מותר לקרוא ואף לצטט ברבים.

לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי, משמע שאף שהתוכן ראוי, אסור לקרוא בספר. התלמוד מבאר את דברי רבי עקיבא במשנה במסכת סנהדרין הפוסק כי ”הקורא בספרים החיצוניים אין לו חלק לעולם הבא” (משנה, מסכת סנהדרין, פרק י', משנה א') כמתייחסים בין היתר לספר בן סירא: ”כגון ספרי בן סירא וסיפרי בן לענה”. היו שראו בדברים אלו איסור מוחלט לקרוא בספר. אחרים ציינו את המשך דברי הירושלמי "להגיון נתנו, ליגיעה לא נתנו", כמציינים איסור להתעמק בלימוד הספר אך מתירים לקרוא בו. ויש המפרשים שהאיסור החמור הוא בקריאתו בציבור והעמדתו בשוה לקריאת התורה וההפטרה, אבל בקריאה לעצמו מותר, כי לא מעניק לספר מעמד שווה כספרי התנ"ך. ואף על פי כן, לומדים בירושלמי מתוך בן סירא על הזהירות הנדרשת בלימוד סתרי תורה (ירושלמי חגיגה ב א): ”ר' לעזר בשם בר סירה (בן סירא ג, יט-כ) פליאה ממך מה תדע עמוקה משאול מה תחקור במה שהורשיתה התבונן אין לך ענין בנסתרות”.

בהתאם לדברי אברהם כהנא, בהקדמתו ל"ספרים חיצוניים" שהוציא, ניתן להעמיד המחלוקת בין הבבלי לירושלמי במציאות שבה נכתבו. בארץ ישראל התמודדו מול הנצרות, שטענה שהנבואה מעולם לא פסקה (ומכאן ראיה לטענתם שישו גם נביא), והספרים החיצוניים הם המשך הנבואה ועל כן מעמדם שווה לספרי התנ"ך (וממילא גם ספרי הברית החדשה). ולפיכך, מי שרואה בספר בן סירא ספר מקראי כשאר התנ"ך, אין לו חלק לעולם הבא, כמו הנוצרים. אבל בבבל לא התמודדו עם הנצרות, ולכן לא היה חשש בהענקת מעמד שוה לבן־סירא כספרי המקרא, ורק אם התוכן בעייתי - יש להימנע מלדרוש בו. ואכן, בבבל התייחסו לבן סירא כספר מקראי במספר מקומות.

על אף שחז"ל והגאונים הרבו לצטט מן הספר, הוא לא נכלל בין ספרי התנ"ך, ולפיכך נזנח ונשכח ברוב הקהילות היהודיות. תרמה לכך גם העובדה שהיו שאסרו לקרוא בספר. עם זאת, רס"ג, שחי בסוף תקופת הגאונים, מספר על אופן כתיבת הספר בנקודות וטעמים.

הספר נכלל בתרגום השבעים, וכיוון שתרגום זה משמש בסיס לברית הישנה, הוא נכלל בכתבי הקודש הנוצריים. הנוצרים מכנים אותו "Sirach" על פי שמו המקורי, או "Ecclesiasticus" שפירושו "הספר של הכנסייה". לספר שמות רבים מפאת חיבתו בקרב קוראים רבים מדתות שונות שהיו משתמשים בו ללימוד ולקריאה.

בתקופת הגאונים הופיע ניסיון לקשור את החיבור לתקופתו של ירמיהו הנביא או מיד לאחריה. לפי פירוש מהמאה ה-10 על בן סירא בשם אלפא ביתא דבן סירא, בן־סירא נולד כאשר אמו שהייתה בתו של ירמיהו הנביא נכנסה למרחץ והתעברה מזרע שהותיר שם אביה, לאחר שרשעים אפרתים אילצוהו להוציא זרעו לבטלה תחת איום שאחרת יבצעו בו מעשה סדום. ולפי זה נמצא אפוא שירמיהו הוא גם אביו וגם סבו של בן־סירא. כמו כן מובא כי הערך הגמטרי של "סירא" שווה בדיוק ל"ירמיהו". היחס בספרות התורנית לספר זה ולתיאור הורתו של אימו של בן סירה המובא בו נתון במחלוקת. מצד אחד הוא משמש בדיונים הלכתיים בנושא הפריה מלאכותית, אך מצד שני היו שהתייחסו אליו בספקנות ואף זלזלו בו. במאה האחרונה גברה עוד יותר ההסתייגות בספרות הרבנית ומתגבשת עמדת הסתייגות חריפה מהאלפא ביתא.

ההתעניינות בספר בקרב משכילים יהודים עלתה בסביבות תחילת המאה ה-20, עם התגברות ההשקפה כי ספרי התנ"ך והספרים החיצוניים הם ביטוי לתרבות היהודית ולא רק להשקפה דתית. לפיכך תורגם הספר בחזרה לעברית מתוך הנוסחים הנוצריים שהשתמרו. לראשונה "נעתק ללשון עברי ואשכנזי ומתורגם ארמית עם באור העניין ופתרון מלות הארמית והערות מוסר", על ידי יהודה ליב בן-זאב, בברסלאו בשנת ה'תקנ"ח (1798).

בעקבות גילוי מגילת התהילים הגדולה ממגילות מדבר יהודה וגניזת קהיר, נמצאו קטעים מן הנוסח העברי המקורי, דבר שהקל על שחזור הספר, ואפשר לבחון את אמינות התרגומים שהשתמרו בידי הנוצרים. הימצאות קטעים מן הספר בגניזת קהיר מעידה על כך שיהודים התעניינו בספר גם לאחר חתימת התנ"ך.

ראו גם

• אלפא ביתא דבן סירא
• הספרים החיצוניים

לקריאה נוספת

• משה צבי סגל, ספר בן סירא השלם על בסיס הקטעים מהגניזה הקהירית, בהוצאת מוסד ביאליק, ירושלים שנת הוצאה לאור לפי לוח שנה לועזי 1953 לפי לוח שנה עברי תשי"ג; גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר".
• יהודה ליב בן-זאב, חוקר ויוצר עברי בתקופת ההשכלה, ספר חכמת יהושע בן סירא הודפס ברסלאו 1798 תקנ"ח: תרגום עברי ותרגום גרמני של ספר בן סירא, על פי הנוסח הסורי שלו, עם הקדמה. על תרגום זה זכה לשבחים מן ההבראיסט פרנץ דליץ', שאמר שהתרגום הוא "מעשה אמן בחיקויה של לשון המשלים המקראית".
• בן־סירא, מתורגם בחלקו ומפורש על ידי א. ש. הרטום, בתוך: הספרים החיצונים, הוצאת יבנה תל אביב 1963, תשכ"ג. 197 עמ'.
• יגאל ידין, מגילת בן-סירא ממצדה, עם מבוא, השלמות ופירושים, בהוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה והיכל הספר, ירושלים 1965 תשכ"ה.
• טל אילן, "יחסו של בן-סירא לנשים וקבלתו בתלמוד הבבלי", מדעי היהדות 40, 2000 תש"ס, עמ' 103–111.
• ספר בן סירא - המקור, קונקורדנציה וניתוח אוצר המילים, בהוצאת האקדמיה ללשון העברית והיכל הספר, ירושלים 1972 תשל"ג.
• בן סירא, (תורגם מיוונית על ידי יצחק זעקיל פרענקיל), וורשא פולין 1885. (זמין לצפייה באתר "דעת")

.

• Yigal Yadin, The Ben Sira scroll from Masada, With Introduction, Emendations and Commentary, The Hebrew University, Jerusalem 1965.
• Pancratius C. Beentjes, The Book of Ben Sira in Hebrew - a text edition of all extant Hebrew manuscripts and a synopsis of all parallel Hebrew Ben Sira texts. Leiden, The Netherlands E. J. Brill, 1997.
• Charles Mopsik, La Sagesse de Ben Sira, introduction, traduction et notes, Lagrasse, Verdier,Paris, 2004.

קישורים חיצוניים

• בן סירא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• בן סירא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

על הספר

ביבליוגרפיה ופירוט עדי נוסח, באתר ויקיטקסט

• מידע על ספר בן סירא בקטלוג הספרייה הלאומית
• מידע על הנוסח העברי של ספר בן סירא בקטלוג הספרייה הלאומית
• בן סירא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• קרופורד האוול טוי, הרב ישראל לוי, ‏"בן סירא", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• בן סירא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רשימת מאמרים על ספר "בן סירא" באתר רמב"י
• יוסף ניצן; משה יעקובי, ספר "בן סירא", באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• הרב אהרן הימן, "בן סירא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
• A new fragment of the book of Ben Sira, T-S AS 118.78 תצוגה של כתב יד א' (MS A) ושל כתב יד ד' (MS D) של ספר "בן סירא" מהגניזה הקהירית
• "בן סירא" בעיני חז"ל, "יוסיף דעת" מבית "שבת טיש", מכון "למשפחותם"
• דוד כהנא, "מבוא לספר "חכמת שמעון בן סירא" ", בפרויקט בן-יהודה (ורשה, הוצאת תושיה, תרע"ב/ 1913)
• הרב אורי שרקי, בן סירא, באתר ערוץ מאיר, מתוך סדרת פינות על חכמי ישראל עם הרב אורי שרקי, ‏1 בנובמבר 2016
• יהושע גרנט, בפי כסילים לבם ובלב חכמים פיהם, באתר הארץ, 24 באפריל 2008

על מחבר הספר

• כתבי בן סירא, בפרויקט בן-יהודה

נוסח הספר

• שמעון בן סירא, "חכמת שמעון בן סירא", בפרויקט בן-יהודה
• משלי בן סירא, במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית

• International Ben Sira Conference, 28-31 July 1996, Soesterberg, Netherlands, באתר גוגל ספרים
• The original Hebrew of a portion of Ecclesiasticus (XXXIX. 15 to XLIX. 11) together with the early versions and an English translation, followed by the quotations from Ben Sira in rabbinical literature, edited by A. E. Cowley, M. A. and Ad. Neubauer, M. A., with two facsimiles, Oxford: Clarendon Press, 1897. Internet Archive website.
• Ecclesiasticus XXXIX, 15 to XLIX, 11, translated from the original Hebrew, and arranged in parallel columns with the English revised version of 1895, by A.E. Cowley and Ad. Neubauer, with a facsimile, Oxford: Clarendon Press, 1897. Google Books website.