לדלג לתוכן

לאגוס

לאגוס
Lagos
סמל לאגוס
דגל לאגוס
מדינה ניגריהניגריה ניגריה
מדינה מדינת לאגוס
נפה לאגוס
ראש העיר Babajide Sanwo-Olu
שפה רשמית אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 1472 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 3,345 קמ"ר
גובה 34 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 15,070,000[1] (21 במרץ 2022)
 ‑ במטרופולין 13,134,029 (2009)
 צפיפות 2,980 נפש לקמ"ר (2010)
קואורדינטות 6°27′11″N 3°23′45″E / 6.45305555555556°N 3.39583333333333°E / 6.45305555555556; 3.39583333333333
אזור זמן UTC +1
אתר ממשלת לאגוס


מפה של אזורי השלטון המקומי של לאגוס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לאגוסאנגלית: Lagos) היא העיר הגדולה ביותר בניגריה וביבשת אפריקה, המטרופולין השנייה בגודלה באפריקה (אחרי קהיר), ובירת ניגריה בעבר. לאגוס והערים סביבה הן חלק ממדינת לאגוס, אחת מ-36 המדינות המרכיבות את ניגריה, ששוכנת בדרום-מערב הפדרציה, על שפת האוקיינוס האטלנטי.

מספר התושבים בלאגוס שנוי במחלוקת בעקבות מפקדים סותרים שנערכו במהלך 2006. על פי המפקד שנערך על ידי הממשל המרכזי של ניגריה, מספר תושביה של מדינת לאגוס הוא כ-9.01 מיליון תושבים בעוד לטענת ממשלת לאגוס מספר תושביה של המדינה הוא כ-17.553 מיליון תושבים. לפי חישוב המבוסס על תחזית רשמית לתאריך 21 במרץ 2022, אוכלוסיית לאגוס מנתה כ-15.07 מיליון תושבים.

בתקופה הפרה-קולוניאלית הייתה העיר כפר של שבט דובר יורובה בשם אקו. עד לכיבוש האזור בידי פורטוגל, ידעה לאגוס שבטים ושלטונות שונים, ביניהם ממלכת בנין.

במאה ה-16 נכבשה לאגוס על ידי פורטוגזים שבאו לארץ למטרת סחר עבדים. בואם הפך את העיר לגדולה, המפורסמת והמאוכלסת ביותר בניגריה, ומרכז סחר עבדים גדול (מקור שמו של "חוף העבדים" לאורך מפרץ בנין).

בשנת 1861 נעשתה העיר מושבה רשמית של בריטניה, ונשלטה על ידה עד מתן העצמאות לניגריה בשנת 1960. אותן שנים של הקמת ניגריה עזרו ישראלים רבים בפיתוחה של העיר[דרוש מקור]. העיר הייתה בירת ניגריה עד 1982, כשהוחלפה בעיר הנבנת אבוג'ה, על מנת לעודד את פיתוח מרכז הארץ. עד 1991 ישבו רוב הממשלות בעיר, אז עברה הממשלה סופית לאבוג'ה.

גאוגרפיה ואקלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגדל המשרדים "גולדן פלאזה" באזור איקויי שבחלקו המזרחי של האי לאגוס. משמאל גשר פאלומו אל האי ויקטוריה שמדרום (חופו הצפוני נראה בתמונה).
שכונה באי ויקטוריה
שוק בלאגוס
הכניסה לאוניברסיטת לאגוס

משמעות השם לאגוס בפורטוגזית היא אגמים. שם זה ניתן לעיר בשל הלגונות הרבות המצויות לאורך חוף העיר.

אקלימה של לאגוס הוא אקלים דרום ניגרי. בלאגוס ישנן שתי עונות גשומות: מאפריל עד יולי, שבהם יורדים הגשמים החזקים, ומאוקטובר עד נובמבר, שבהם יורדים גשמים חלשים יותר. ישנן גם שתי עונות יבשות: מאוגוסט עד ספטמבר, ועונה יבשה ארוכה יותר מדצמבר עד מרץ. העונה היבשה ביותר היא העונה שבה נושבות רוחות מכיוון מדבר סהרה, בין דצמבר לתחילת פברואר.

מרכז העסקים הראשי של העיר לאגוס הוא האי המרכזי שלה, לאגוס (אנג'), אשר מחובר ליבשת שמצפון מערב לו בשלושה גשרים סמוכים: גשר אקו, גשר קרטר וגשר היבשת השלישי שאורכו 12 ק"מ. בחלקו המזרחי של האי לאגוס נמצא אזור איקויי (אנג'), בו מתגוררים בני המעמד הגבוה, אשר מחובר בגשר פאלומו לאי ויקטוריה (אנג') מדרום שבו מרכז העסקים החדש. ממזרח לאי ויקטוריה ממוקם חצי האי לקי (Lekki), אזור מגורים יוקרתי שהתפתח במהירות במהלך השנים האחרונות.

הנמל הראשי של לאגוס ממוקם באפאפה, מערבית לאי לאגוס, נמל זה מהווה השער הימי העיקרי של ניגריה.

מרבית האזור המיושב של לאגוס הוא מצפון וממערב לאי לאגוס. על אף שהאי לאגוס וסביבותיו הם מרכז העסקים של המטרופולין, הבירה הרשמית של מדינת לאגוס היא איקג'ה הנמצאת כ-20 ק"מ צפונית לאי לאגוס, בעיר זו שוכנים משרדי הממשלה המקומית ובה אזור תעשייה נרחב. גם נמל התעופה הבינלאומי מורטלה מוחמד ממוקם סמוך לעיר איקג'ה. העיר איקג'ה ממוקמת גאוגרפית במרכז המטרופולין, כאשר רצף השטח הבנוי נמשך צפונה באורך של 35 ק"מ עד לתחומה של "מדינת אוגון" הגובלת במדינת לאגוס בצפון. במערבה של לאגוס נמשך רצף השטח הבנוי לאורך של 32 וק"מ עד לעיר אוג'ו (Ojo).

אזורים אחרים בלאגוס שנמצאים על היבשת הם: אבוטה מטה בה ממוקמים בניינים היסטוריים רבים מן התקופה הקולוניאלית, סורולרה, יאבה בה ממוקמת אוניברסיטת לאגוס, מושין, וכן אושודי, השוק הגדול ביותר בלאגוס ואולי אף בניגריה כולה.

שלטון מקומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר לאגוס, שנוסדה בשנת 1472 והיוותה מרכז שלטוני וכלכלי ראשי, הושפעה לאורך השנים משינויים בחלוקה המנהלית בכל רמות השלטון, החל משליטה ישירה של ממשלת ניגריה על העיר, עבור ביצירת מדינת לאגוס בשנת 1967 כחלק מחלוקה פדרלית חדשה, וכלה בביטולה המדורג של העיר כבירת ניגריה, בחוק שעבר בשנת 1976 ויושם בהדרגה עד 12 בדצמבר 1991, עת הוחלפה באבוג'ה.

בעבר כללה העיר את שטחי האי לאגוס לרבות איקויי, האי ויקטוריה וחלק משטחה היבשתי של לאגוס. מועצת העיר בוטלה בשנת 1976 במסגרת החלוקה הפדרלית החדשה, והשטח חולק למספר אזורי שלטון מקומי (העיקריים שבהם הם האי לאגוס, לאגוס היבשתית (אנ') ואטי-אוסה (אנג')).

כיום מחולקת מדינת לאגוס ל-20 אזורי שלטון מקומי, ב-16 מהם שוכנים העיר לאגוס ושטחה המטרופוליני. למועצות באזורים אלה סמכויות שלטון מצומצמות, והן כפופות למדינת לאגוס, המהווה את הגורם השלטוני המרכזי (עם מרבית הסמכויות, אלה שאינן באחריות המועצות האזוריות ואינן בסמכות הממשל הפדרלי). באי לאגוס, בו ממוקמים מוסדות השלטון המקומי, שוכן גם בית המשפט העליון של מדינת לאגוס.

בין הרשויות המקומיות הגדולות ניתן לציין את אלימושו (Alimosho) בה 1,277,714 תושבים הממוקמת במערבה של המדינה ואת מושין (Mushin) בה 633,009 תושבים הממוקמת במרכז המטרופולין.

העיר משמשת מרכז תעשייתי, מסחרי, וצומת תחבורתי. העיר מחוברת לכל חלקי המדינה על ידי מסילת ברזל. העיר מייצרת מוצרי מתכת, מכונות, כימיקלים, ציוד אלקטרוני, מוצרי מזון, משקאות חריפים, טקסטיל ועוד. בעיר נמצאים נמל התעופה ונמל הים הראשיים בניגריה.

לאגוס היא הנמל המוביל בניגריה. נמל לאגוס המופעל בידי רשות הנמלים הניגרית, נחלק לשלושה חלקים עיקריים: נמל לאגוס, נמל אפאפה ונמל טין קאן, וכולם ממוקמים במפרץ גינאה.

מרכז העסקים של העיר ממוקם באי לאגוס (Lagos Island) ובאי ויקטוריה (Victoria Island) המחוברים ליתר חלקי העיר באמצעות שלושה גשרים שונים. רוב האוכלוסייה מתגוררת באזור היבשתי צפונית ומערבית לאיים.

הנמל מייבא מצרכי מזון, מנועי רכב, מכונאות וחומר תעשייה גולמי. סחר הייצוא בנמל בעץ ובמוצרים חקלאיים כמו קקאו ובוטנים התדרדר מאז שנות ה-1970 המוקדמות, למרות שהנמל ייצא כמויות גדולות של דלק גולמי, עם עלייה במספר בין 1997 ל-2000. מוצרי דלק ונפט מספקים כ-20% מהתמ"ג (תוצר מקומי גולמי), וכ-95% של שכר המטבע הזר בניגריה במלואו.

בעיר יש בתי ספר מקצועיים, מוסדות רבים של הכנסייה הנוצרית וארבע אוניברסיטאות:

  • אוניברסיטת לאגוס
  • האוניברסיטה הפאן-אפריקנית
  • אוניברסיטת מדינת לאגוס
  • אוניברסיטת קתפ

ערים תאומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ליאורה ביגון, "פינוי משכנות העוני בלגוס (ניגריה): פרספקטיבה היסטורית", אופקים בגאוגרפיה 70, 2008, עמ' 5–31

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]