מ

מ' היא אחת מחמש אותיות מנצפ"ך שמשתנות כשהן מופיעות בסוף מילה. כאשר היא מופיעה בסוף המילה צורתה כזו: "ם". עם זאת, בתנ"ך קיימת הופעה אחת של האות ם באמצע מילה: "לםרבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ..." ספר ישעיהו, פרק ט', פסוק ו'^[1]. וקיימת הופעה אחת של האות מ בסוף מילה: "וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר הֵמ (הֵם) פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ" ספר נחמיה, פרק ב', פסוק י"ג

התפתחות האות מ'

צורת האות בכתב העברי העתיק התפתחה מצורת גלים בגלל תנועת המים, ולכן שמה הקדום היה "מים".


מ' (מֶם) באלפבית הפרוטו-כנעני	מ' באלפבית הפיניקי	מ' באלפבית הארמי

ייצוגים מאוחרים

האות מ' בשתי צורותיה (הרגילה והסופית) מוצגת בגופנים הבאים (מימין לשמאל): פרנק-ריהל, אריאל, דוד, כתב רש"י, כתב סת"ם, כתב, חיים

בתקן ISO 8859-8 מיוצגת האות מ' בערך EE, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05DE.

בתקן ISO 8859-8 מיוצגת האות ם' בערך ED, ובקוד Unicode היא מיוצגת בערך 05DD.

בקוד מורס מיוצגת האות מ' באמצעות הרצף: -- (קו קו).

ייצוגה של האות מ' בכתב ברייל (אין בכתב ברייל יצוג נפרד לאות ם):

באלפבית צלילי מיוצגת האות מ' באמצעות המלה "משה".

באיתות בדגלי סמפור מ' מיוצגת על ידי דגל אחד הפונה דרום-מזרחה ודגל שני הפונה דרום-מערבה.

שימושים

מ' היא אחת מאותיות השימוש (ב כ ל"ם).

בגימטריה ערכה 40. ערכה של ם הוא 600, אך השימוש בו אינו נפוץ, והערך 600 מיוצג על ידי הצירוף ת"ר.

בעברית מודרנית שכיחות השימוש באות מ' היא כ־6.29% מכלל אותיות האלפבית העברי ושל הצורה הסופית ם היא כ־2.85%.

הקיצור מ' פירושו מטר, מספיק.

מ' היא האות הראשונה של המילה "מפקד", וכך היא מופיעה בראשי תיבות שונים כגון מ"פ (מבוטא מם-פא), שהוא מפקד פלוגה.

מ' תחילית היא סימן היכר של זמן הבינוני (ההווה) של הבניינים הפעיל, הופעל, פיעל, פועל, התפעל, וגם של משקלים רבים, המייצגים בעיקר כלים^[2] (כגון מברג, מסרק, מזלג, מקדחה) ומקומות (כגון מספרה, מסעדה, מגרש, מפעל).^[3]