סמל מדינת ישראל

סמל מדינת ישראל

הגרסה המשמשת לרוב במסמכים ובדגלונים
גרסאות
בגרסה המופיעה על נס הנשיא והרשות השופטת
הסמל בצבעי כחול-זהב המזוהה עם הכנסת
הסמל בצבעי זהב בגרסה המזוהה עם ראש הממשלה
פרטים
המחזיק בסמל
תאריך אימוץ	י"א בשבט ה'תש"ט, 10 בפברואר 1949
התקנים
מגן	רקע כחול, מנורת שבעת הקנים בזהב/לבן, 2 ענפי זית בזהב/לבן, כיתוב: "ישראל"
פרטים נוספים
שימוש	דרכונים, מסמכי ממשלה רשמיים, משרדי ממשלה

סמל מדינת ישראל הוא מגן אשר במרכזו מנורת שבעת הקנים, משני צדדיה ענפי זית ובתחתיתו הכיתוב "ישראל". מעמדו המשפטי והמדיני של סמל מדינת ישראל על פי החוק, נקבע בחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, תש"ט-1949, שהתקבל ב-24 במאי 1949 ובשנת 2018 ניתן לו מעמד חוקתי בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

גרסאות

הגרסה המקורית והראשית היא בה המנורה, ענפי הזית והמילה "ישראל' מופיעות בצבע לבן על רקע תכלת, שהם הצבעים הלאומיים של ישראל.

יש שתי גרסאות עיקריות נוספות של הסמל: באחת מופיעים המנורה, ענפי הזית והמילה "ישראל" בצבע זהוב על רקע כחול עמוק, ובאחרת הם מופיעים בצבע לבן או אפרפר-כסוף על רקע כחול. הגרסה הראשונה משמשת בדרך-כלל כשסמל המדינה מוצג כשלעצמו, בעוד הגרסה השנייה משמשת בנס הנשיא או כשהסמל מופיע על-גבי דגלונים. על-גבי מסמכים מוצג הסמל לעיתים קרובות בשחור-לבן (המנורה ויתר האלמנטים לבנים על רקע שחור), ובמוסדות שונים מוצג הסמל כתבליט, בלי הבדל משמעותי בין צבע האלמנטים לצבע הרקע.

• 
  על דרכון ישראלי
• 
  במשכן הנשיא בגרסת הסמל על נס הנשיא
• 
  במשרד ראש הממשלה
• 
  על דגלוני יום העצמאות
• 
  במעון שגריר ישראל (לצ'כיה)

בחירת עיצוב הסמל

בול משנת 1955 שהונפק לכבוד יום העצמאות השביעי בעיצובו של ג. המורי

את הסמל עיצבו האחים גבריאל ומקסים שמיר, והוא נבחר ב-10 בפברואר 1949, י"א בשבט ה'תש"ט. בחירת הסמל הייתה שיאו של תהליך ארוך ומורכב שהתנהל בשלושה שלבים עיקריים וכלל פולמוס ציבורי ומקצועי,

המכרז הראשון וזכיית אוטה וליש

מעט לאחר קום המדינה, פרסמה וועדת הסמל והדגל שהקימה מועצת המדינה הזמנית מכרז ובו קראה לתושבי המדינה להציע הצעות לסמל המדינה, תוך פירוט המלצות לגבי האלמנטים שייכללו בסמל. לוועדה פנו 164 אנשים שהגישו 450 הצעות. מתוכן נבחרה תחילה הצעתם של הגרפיקאים אוטה וליש ו-וינד סטרוסקי. הצעתם של וליש ו-סטרוסקי עוצבה בפורמט הרלדי קלאסי (דמוי מגן) מחולק לשניים - בחלק הגדול התחתון מופיעה מנורת שבעת הקנים בעיצוב הדומה לתבליט על שער טיטוס ברומא, ובחלק העליון מופיעים שבעת הכוכבים מהצעתו של הרצל לדגל. וליש וסטורסקי היו הראשונים להשתמש במבנה ההרלדי ובדגם מנורת שער טיטוס כדי לסמל את הניצחון ואת שיבת המנורה מהגלות לארץ. ההצעה הוצגה למועצת המדינה הזמנית בישיבתה העשירית ב־15 ביולי 1948. כחודשיים לאחר הקמת המדינה. לאחר דיון במועצת המדינה הזמנית בו עלו הצעות שונות לשיפור הסמל, סיכם דוד בן-גוריון את הישיבה וטען כי "[בחירת סמל ודגל למדינה] אין עושים כל יום" ולפיכך הוחלט להטיל על 'ועדת הוועדות' להרכיב ועדה מיוחדת בשם 'ועדת הדגל והסמל' שעליה יוטל לטפל בהצעות חדשות לסמל.

פניה לאומנים נוספים ודחיה נוספת

הוועדה, בראשות בבה אידלסון, התכנסה ב־21 ביולי 1948, ואז ב־28 ביולי ודנה בהצעתו של וליש. אנשיה ערערו כל אחד בתורו על ההצעה של וליש. בעוד איש לא ערער כי ראוי לכלול את מנורת שבעת הקנים כאחד ממרכיבי הסמל, הציע כל אחד מהם מרכיבים חזותיים נוספים שיכללו בו. בישיבה זו הוחלט להוסיף לוועדה צוות מומחים שיכלול גרפיקאי, צייר, אדריכלים וארכאולוג. ב-16 באוגוסט 1948 התכנסה הוועדה בשלישית הפעם בהרכב המורחב. בסיכום הישיבה החליטה הוועדה על פניה למספר מצומצם של אומנים, ובהם איתמר דוד, ירחמיאל שכטר, אוטה וליש ו-פרנצ'סקה ברוך, בבקשה להגיש הצעות חדשות תוך מתן הנחיות לכך שהמנורה לא תהיה רכיב בודד היות לטענת פרופ' סוקניק ובמקרים רבים המנורה מופיעה בתוספת סימבולים נוספים כגון שופר וכפות תמרים. בישיבתה ב־21 בספטמבר 1948 הוחלט להדריך את איתמר דוד וירחמיאל שכטר ולהכנסת שינויים מסוימים בהצעות שהגישו, ב-28 בספטמבר 1948 התכנסה הוועדה לדון בהצעה החדשה. הצעתם של דוד ושכטר הייתה שונה באופן דרמטי מההצעה הקודמת, היא עוצבה במבנה אליפטי דמוי חותם והתבססה על הפסיפס של בית הכנסת העתיק שלום על ישראל ביריחו. בפסיפס מופיעה מנורת שבעת הקנים ניצבת על שלוש רגליים (ולא על בסיס רחב כמו בשער טיטוס, ראו להלן), משני עבריה שופר ולולב ומתחתיה הכתובת "שלום על ישראל" (על-פי מזמור קכ"ה בתהילים). בהצעתם של דוד ושכטר המנורה מופיעה בעיצוב דומה לזה שבפסיפס בית הכנסת ביריחו, שבעת הכוכבים של הרצל מקיפים אותה משלושה עברים, ומתחתיה מופיעים ענף זית, אתרוג, לולב, שופר, והמוטו: "שלום על ישראל". הצעתם של דוד ושכטר הובאה בפני מועצת המדינה הזמנית, היא עוררה חילוקי דעות ונדחתה.

המכרז החוזר ועיצוב הסמל הסופי

בעקבות דחיית ההצעה, פתחה הוועדה מכרז נוסף, אליו נגשו 131 משתתפים, האחים גבריאל ומקסים שביט, סיפרו כי חברי הוועדה דרשו שההצעה תכלול מנורה, שבעה כוכבים וכל אלמנט נוסף או צורה כלשהי לפי רצונו של הצייר. בהחלטה זו חזרה הוועדה לשניים ממרכיבי הסמל שנכללו בהצעה הראשונה. מבין ההצעות נבחרה הצעתם של האחים שמיר, שכללה מגן שבמרכזו מנורת שבעת הקנים בעיצוב סכמתי מודרני. בהצעתם, שבעת הכוכבים של הרצל מסודרים מעל המנורה בשורה, ומשני עבריה ענפי זית.

הצורה של מנורה ומשני עבריה ענפי זית קשור לנאמר בספר זכריה, פרק ד', פסוקים ב'–ג':

וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה, וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ...וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ.

קטע מתוך התבליט בשער טיטוס

נס הנשיא, (עם סמל המדינה עליו) מונף בטקס הנחת אבן הפינה למשכן הכנסת, 1958

הוועדה החליטה כי הצעתם של האחים שמיר תשמש בסיס לסמל המדינה, אולם דרשו לערוך בה שינויים. לדברי האחים שמיר, הם עצמם רצו במנורה בעיצוב מודרני, אולם העיצוב הזה לא נראה הולם בעיני חברי הוועדה, ובהם בבה אידלסון שעמדה בראשה, והם העדיפו את העיצוב המופיע בתבליט שער טיטוס. עיצוב שהופיע כבר בשלב הראשון בהצעתו של אוטה וליש. התבליט מתאר תהלוכה של עבדים וחיילים השבים לרומא לאחר ניצחון הרומאים על היהודים במרד הגדול והחרבת בית המקדש השני בירושלים בשנת 70 לספירה. השימוש בתבליט הרומי נועד לסמל את חזרת המנורה למקומה המקורי. השימוש בענפי זית מצא חן בעיני חברי הוועדה, והועדף על פני השימוש בסמלי הלולב, האתרוג והשופר, שכן הם ביקשו להימנע משימוש בסמלים בעלי אופי דתי מובהק. הוספת ענפי הזית כסמל לשלום נראתה עדיפה על-פני השימוש במוטו "שלום על ישראל", אולם בכל זאת, ביקשה הוועדה להוסיף את השם "ישראל" בעברית מתחת למנורה. שבעת הכוכבים של הרצל הושמטו בסופו של דבר מהעיצוב הסופי.

השיר הנפוץ המוקדש לסמל המדינה "מנורה וענפי זית" שחיבר רפאל ספורטה מסתיים במילים ”אוֹר בָּאָרֶץ, אוֹר בַּבַּיִת וְשָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל”.

מעמד הסמל

בחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה

חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה קובע איסור פלילי על פגיעה בכבודו של סמל המדינה, ומגביל את השימוש בסמל:

(א) לא ייצר אדם דבר ובו סמל המדינה, אלא על פי רישיון או כתב-היתר מאת שר הפנים.
(ב) לא ישתמש אדם שימוש כל שהוא בסמל המדינה, אלא על פי רישיון או כתב-היתר מאת שר הפנים.

הסמכות למתן היתר לשימוש בסמל המדינה ניתנה לוועדת הסמל והדגל במשרד הפנים וזו פרסמה עקרונות מנחים לאישור השימוש בדגל, סמל והמנון המדינה ובהם: "ככל שמדובר בשימוש בסמל המדינה, בין השאר לצורכי תיעוד, לימוד, עבודה מחקרית ודווחים היסטוריים, באופן שאינו מטעה את הציבור לחשוב שמדובר ספרות רשמית הנעשית במסגרת המדינה או מטעמה, אין מניעה לעשות שימוש בסמל המדינה."

ירידה במעמד הסמל

בעשור השישי של המדינה (1998–2008), חל מפנה הדרגתי בשימוש בסמל המדינה. שרים אחדים החליטו לאמץ להם סמל פרטי: שר הביטחון, שר החוץ, שר התחבורה, שר הכלכלה, שרת התרבות, שר החקלאות ועוד. את הסמלים הפרטיים מציבים שרים אלה בראש אתרי האינטרנט שלהם, במודעות פרסומת בעיתונות ובפרסומים אחרים. גם ברובד היותר נמוך – באגפים של משרדי ממשלה ורשויות ממשלתיות – חל כרסום בשימוש סמל המדינה. פקידים העומדים בראשות יחידות אלו מזמינים עיצוב סמלים משלהם ומפיצים אותם באמצעות לשכת הפרסום הממשלתית.

תהליך זה הגיע לשיאו באוקטובר 2013: יו"ר הכנסת, שסמלה היה סמל המדינה מאז האספה המכוננת ב-1949, הכריז על תחרות לעיצוב "לוגו חדש לכנסת". החלטתו עוררה מחאה ולמעלה מ-13,000 איש הצטרפו לעצומה מטעם המועצה לקידום ערכי המורשת הישראלית. אחת מתוצאות הלואי של המחאה הציבורית הייתה שחלק ממשרדי הממשלה הנ"ל החליטו להחזיר את סמל המדינה לאתרי האינטרנט שלהם.

חיזוק מעמד הסמל

ב-19 ביולי 2018 אשרה הכנסת חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. סעיף 2 מוקדש לסמלי המדינה – הדגל, הסמל וההמנון - שקיבלו גושפנקה רשמית בראשית המדינה בחוקים רגילים ועתה גם בחוק יסוד. בתיאור המילולי של סמל המדינה נשמט אחד מארבעת מרכיביו – המגן (הראלד), שמבטא ריבונות בסמלי מדינות רבות ברחבי העולם.

ראו גם

• דגל ישראל
• ענף זית (סמל מנדטורי)
• נס הנשיא

לקריאה נוספת

• חיים אופז (עורך), סמלי מדינת ישראל, משרד החינוך, התרבות והספורט, 1998
• אליק מישורי, שורו הביטו וראו - איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית, ספרית אפקים, עם עובד, תש"ס 2000, חלק ג' פרק ו'
• ימימה רוזנטל, לואיז פישר (עורכות), כחול על גבי לבן: מסמכים חשובים בתולדות מדינת ישראל, גנזך המדינה, 2008
• גלית גאון, סמל, "סימבול וסמנטיקה", קטלוג לא רק סמל, המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס, 2011

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סמל מדינת ישראל בוויקישיתוף

• הדף המוקדש לדגל ולסמל של מדינת ישראל, באתר Flags of the World, אתר המוקדש לווקסילולוגיה (באנגלית)
• מידע על סמל מדינת ישראל בקטלוג הספרייה הלאומית
• הדגל והסמל בתערוכה "כחול על גבי לבן 2018" באתר ארכיון המדינה
• טל לוי, 10.2.1949 סמל המדינה, או שמא תעודת עניות?, באתר הארץ, 10 בפברואר 2010
• אליק מישורי, לא, סמל המדינה אינו מכוער, תל אביב, 20 בפברואר 2014
• סקירת עיצוב סמל המדינה, באתר האחים שמיר
• המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, באפריל emblem_of_israel כך נבחר "סמל המדינה", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 2017
• אלכסנדר מישורי, ‏מנורה וענפי זית: קורות עיצובו של סמל מדינת ישראל, קתדרה 46, דצמבר 1987, עמ' 169–187
• אילון גלעד, מה הם הקשקושים האלה בסמל מדינת ישראל?, באתר הארץ, 4 במאי 2016
• אתר אוסף עבודות האחים שמיר מעצבי הסמל ב-1949
• חיה פלג (עורכת), "ערכים בסמל, בטקס ובחג", משרד החינוך 2012
• א. פ., כך נולד סמל מדינת ישראל: שיחה עם מחברי ההצעה – האחים שמיר, מעריב, 18 בפברואר 1949
• סמל המדינה, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
• סמל קטן, רעיון גדול, חלונות: צהר לתרבות יהודית-ישראלית, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית