המאה ה-15 היא התקופה שהחלה בשנת 1401 והסתיימה בשנת 1500 (בין התאריכים 1 בינואר 1401 ל-31 בדצמבר 1500).
באירופה, במהלך מאה זו פרח הרנסאנס והשפיע על הפילוסופיה, המדע והאמנות, בפרט באיטליה – הרנסאנס האיטלקי. מאה זו מסמנת גם את עידן התגליות האירופי, שבו חוקרים ומגלי ארצות אירופאים, כמו אנריקה הספן, ווסקוס דה גאמה וכריסטופר קולומבוס, פתחו נתיבי סחר ימיים חדשים, גילו יבשות ואזורים לא מוכרים לאירופאים, והרחיבו את הבסיס הכלכלי והתרבותי של אירופה. במסגרת זו נוצרה גם התרחבות קולוניאלית, שהתאפשרה הודות לטכנולוגיות ניווט חדשות ולשיפורים בספנות.
במקביל, מהפכת הדפוס אפשרה הפצה רחבה של ידע ומידע, תרמה ללימוד המדעי, לפילוסופיה ולספרות, והניחה את היסודות לתקשורת רחבה יותר בין ערים ומדינות, כמו גם לעלייה במודעות דתית, חברתית ופוליטית. עם זאת, במרבית אירופה שלטה עדיין האדריכלות הגותית שהתבטאה בכנסיות גדולות ומפוארות, וטירותמבוצרות.
במאה זו הייתה סין של מינג מרכז הכוח שבו היו הערים הגדולים ביותר, והאוכלוסייה הגדולה ביותר (כ-100–130 מיליון, לשם השוואה, כפול מהאוכלוסייה של אירופה). סין נהנתה גם מיתרון טכנולוגי יחסי בהשוואה למוקדי הכוח העיקריים בשאר העולם[1].
עלייתם של העות'מאנים שהיו עוינים רבות מממלכות אירופה, חסמו מעשית את נתיב הסחר העיקרי בין אירופה למזרח הרחוק. בעשורים האחרונים של המאה, פורטוגל, הממלכה הדרום־מערבית ביותר באירופה, החלה לשלוח מסעות מחקר במטרה למצוא נתיבים ימיים שיקיפו את אפריקה מדרום, ונקודות עצירה מתאימות בדרך[4].
בים התיכון הדומיננטיות הכלכלית הייתה בהובלת ממלכות איטלקיות ששלטו בסחר האירופי. גילוי אמריקה בסוף המאה סימל את המעבר של כובד המשקל של הכלכלה הגלובלית מהים התיכון לאוקיינוס האטלנטי, וכתוצאה מזה נפגעה הדומיננטיות של הממלכות האיטלקיות[5].
1409 – התייצבות השושלת הטימורית לאחר מותו של מייסדה, טימור לנג, התחילה תקופה של יציבות ושגשוג יחסיים. בתקופה זו סמרקנד הפכה למרכז אזורי של מחקר, אסטרונומיה ומתמטיקה, ובמחצית השנייה של המאה סמרקנד ובוכרה נהנו משגשוג תרבותי שבא לידי ביטוי בספרות, באמנויות ובאדריכלות[8].
1431 – ז'אן ד'ארק מוסגרת לידי הבישוף פייר קוצ'ון, נשפטת בעוון כישוף ומועלית על המוקד ברואן ב-30 במאי.
1433 – על רקע הפיכת הממשל הסיני לשמרן יותר לצד מתיחות בצפון עם המונגולים[1], התקיים בשנה זו המסע הגדול האחרון בתקופה זו של הצי הסיני לפיתוח נתיבי סחר ימיים, ומסעות ימיים אלו חדלו מלהתקיים. זמן קצר לאחר מכן הוכרז סחר ימי פרטי בלתי חוקי, וסין נכנסת לנקודת מפנה, ממשק פתוח יחסית למשק אוטרקי יותר. אף על פי שבשנת 1480 חודשו המסעות הימיים, לא היה בכך להיפוך המגמה[9][1]. עם זאת, יעילותו של נתיב הסחר הימי שכבר בוסס בתחילת המאה וקודם לכן, לצד חולשת הממשל הסיני, בעיקר המחצית השנייה של המאה, מבחינת יכולתו להגביל את הסחר עם העולם החיצון, גרמו לכך שמאה זו הייתה בסין בסך הכל מזוהה עם שגשוג כלכלי יחסי וגדילה של האוכלוסייה[10].
קרב ורנה – מסע הצלב של המלך ולדיסלב מורנה מובס בידי הסולטאן העות'מאני מורט השני וולדיסלב נהרג. בעקבות האבדות הקשות פרש הסולטן זמנית והכס עבר לבנו מחמד השני.
1444 – חוקרי ארצות פורטוגזים מגיעים לפתח נהרות הסנגל והגמביה; דיניש דיאש מגלה את קאפ-ור. בתקופה זו סוחרי עבדים פורטוגזים מביאים לראשונה עבדים מאפריקה התת-סהרית לאירופה ומקימים שוק עבדים בלאגוש שבפורטוגל[דרוש מקור]. בשנים שלאחר מכן דווחו ימאים פורטוגזים על ממלכות מקומיות חזקות, שייצרו אמנות של פיסול וגילוף ברמה טכנית גבוהה[12].
1453 – קרב קסטיליון – הצרפתים מנצחים את האנגלים בקרב הגדול האחרון של מלחמת מאה השנים, והמלחמה מסתיימת. אחת הסיבות שהעניקה לצרפתים את עליונותם בקרב היא שימושם היעיל בנשקי אבק השריפה[11].
1487 – פרסומו של הספר, "פטיש המכשפות", שסימל בעיני היסטוריונים רבים נקודת מפנה ביחס הכנסייה כלפי מכשפות והשטן. הספר התפרסם לצד בולה של האפיפיור המורה למלכים לסייע לנזירים באיתור והעמדה לדין של בני בריתו של השטן[2].
1498 – ואסקו דה גאמה משלים את מסעו הימי להודו, ונוחת בקוז'יקוד. הוא מצליח לייצר קשרים דיפלומטיים עם מנהיגים מקומיים, למטרות סחר, אולם בשלב זה הסחר לא מגיע לכדי מימוש בפועל מכיוון שחסרה לשני הצדדים הסכמה על כללי המסחר הבסיסיים ביותר. תוך זמן קצר מצליח לבסס נקודת סחר ראשונית בקוצ'י, והחל להשתמש בקשריו עם קוצ'י כדי להקרין עוצמה על מנהיגי קוז'יקוד[14].
1500 – גילוי ברזיל – הארמדה של פדרו קברל מגלה את ברזיל בדרכה להודו. מברזיל ממשיך הצי להודו ונשלחת ספינה חזרה לליסבון להודיע למלך פורטוגל על התגלית מעברו השני של האוקיינוס.
במהלך המאה השתכללו יכולות גביית המיסים של שושלת מינג בסין, מה שהידק את המשילות של השושלת באזורים רחבים יותר. בנוסף, בתקופה זו סבלה מינג מעלייתן של קבוצות פיראטיםיפנים וסינים בחופי האימפריה. מגמה זו הייתה חלק מהסיבות ללוחמת בלימה שניהלה מינג מול ניסיונות יפן להשתלט על חצי האי הקוריאני – מלחמה שהתארכה והתייקרה מעבר לצפוי[15].
במאה זו התבססה דרך סחר חדשה מהודו למזרח אירופה דרך אורדת הזהב[16].
במזרח אפריקה תקופה זו מאופיינת בדומיננטיות של האימפריה האתיופית, שקידמה באזור באינטנסיביות זרם נוצרי משלה. בשנת 1445 הנחילו האתיופים תבוסה מול סולטנות יפאט, היריבה המוסלמית הוותיקה מדרום־מזרח[17]. חרף מאמציהם של האתיופים לקדם נצרות באזור, לאורך המאה האסלאם חדר לנוביה, שהייתה בעלת הגמוניה נוצרית במשך מאות שנים[18][19].
אימפריית מאלי, שהייתה הכוח הדומיננטי של מערב אפריקה במאה הקודמת, לאחר שהשתלטה על אזורים רבים והקרינה השפעה על אחרים, החלה לרדת מגדולתה. כבר בשנת 1400 העיר הכבושה גאו מרדה באימפריה. בשנת 1431 אנשי הטוארג הצליחו לכבוש מהאימפריה את טימבוקטו החשובה ואת ולאתה. מאורעות אלו גרמו לאובדן נאמנותם של בני הטקרור (אנ') שעליהם מאלי השתלטה במאה שעברה ובאזורים נוספים תחת שליטת האימפריה הפגינו הנתינים נאמנות הולכת ופוחתת[20]. במקביל לירידת כוחה של מאלי, תחתיה עלתה הדומיננטיות של אימפריית סונגהאי. בשנים 1464–1468 הצליחו לגבור בכמה קרבות חשובים על כל מי שאיים על קיום האימפריה, והחלו להרחיב אותה בהדרגה: בשנים שלאחר מכן גירשו את הטוארג מטימבוקטו והחלו להרחיב את שליטתם בהדרגה, גם על חשבון מאלי. בשטחי האימפריה הנהיגו מנהיגיה ניסיון לפשר בין אמונותיהם של המוסלמים ושל הפגנים[21].
במאה זו העדויות המוקדמות ביותר שנמצאו לגבי מסמכי רישום פטנטים. ככל הנראה החלו באזור איטליה והתפשטו בהדרגה למדינות אירופאיות נוספות[22].
מאה זו היא נקודת מפנה בשימוש בנשקים מבוססי אבק שריפה, אשר היו בשימוש באירופה או בסין כבר קודם לכן, אבל לקראת אמצע המאה נכנסו באופן נרחב לצבאות מסודרים, בעיקר בצרפת ובארצות השפלה הבורגונדיות (ובמידה ספורדית יותר גם באנגליה[11] ואצל העות'מאנים[26]). המלך שארל השביעי העלה את המיסים בצרפת כדי לממן ניסיונות פיתוח (במקרים רבים כושלים) לנשקים חדשים עם אבק השריפה, ובארצות השפלה בדקו כל העת פיתוחים ושכלולים במטלורגיה שייצרו נשקים מוצלחים יותר ויותר. מעבר לעיסוק בנשקים עצמם, תחת שארל החל הצבא הצרפתי ביצירת תפקידי התמחות והכשרות ייעודיות לתפעול נשקי אבק שריפה, מה שהגדיל את היכולות של הצבא להפיק את המירב מכלי הנשק. לקראת אמצע המאה הגיע הצבא הצרפתי ליעילות שאיפשרה לו לקחת איתו נשקי הארטילריה מבוססי אבק שריפה לכל הקרבות הגדולים[11], זאת בהשוואה לתותחים של העשורים הראשונים במאה זו, שהיו קשים לניוד ביבשה. בין השכלולים הטכנולוגים הנוספים של תותחי מאה זו, היו תותחים גדולים ויציבים יותר שנבנו מברונזה, שנטו פחות להתפוצץ. נוסף על כך, בשנות ה־20 הומצא אבק השריפה הגרגירי שהיה חזק ועמיד יותר, ובהמשך אף כדורי המתכת שהיו יעילים במיוחד נגד ביצורים. כתוצאה מכך, המבצרים הוותיקים של ימי הביניים, הפכו מיושנים ולא רלוונטיים, וערי המדינה האיטלקיות הובילו את בדיקתן של טקטיקות הגנה חלופיות, עם חומות נמוכות יותר אך עבות יותר[26]. במאה זו התגבש מכנית הרובה המודרני, בעל טכנולוגיה שמסובבת את הקליע ומשפרת את טווח הירי ואת יכולת הדיוק,[27] ופותחה גם טכנולוגיית מצת הפתיל ששדרגה את יכולת השימוש ברובים[28]. טכנולוגיות אלו באו לידי ביטוי ברובה הארקבוז, שפותח באזור ספרד והיה הדומיננטי ביותר במאה זו. הארקבוז היה ככל הנראה כלי הירי הראשון שבו יורים מהכתף[29].
האימפריה הטימורית, במיוחד המחצית השנייה של המאה, נהנתה משגשוג תרבותי ואמנותי שמרכזה בסמרקנד ובוכרה. השגשוג חלש במגוון תחומים, וכלל בין היתר יצירות ספרותיות מתוחכמות[8], ואת שיאו של שימוש בטכניקות צבע בארכיטקטורה. אזורם של הטימורים, לצד אזורים נוספים במזרח התיכון, חוו במאה זו גם פריחה של סגנונות ציור חדשניים, בהשפעות מסוימות גם מין המזרח הרחוק[32].
גילוי אמריקה הביא בסוף המאה להדבקה הדדית של האוכלוסיות השונות במגפות שהיו זרות למערכות החיסון שלהם. באמריקה התפשטו בקרב הילידים מחלות קטלניות שונות[33], בראשן האבעבועות השחורות[34], שגרמו לשיעורי תמותה גבוהים. עם זאת, גם האירופאים נדבקו במחלות שהיו זרות להם, בהן סוג של שחפת[33].
.jpg)
.jpg)
b.jpg)
המאה ה-15, דף שער בספרייה הלאומית
